Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
הגטו הפנימי
קטגוריה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 159
בואנוס איירס, 1940. חברים יהודים, גולים, נפגשים בבית קפה. הם תוהים מה קורה באותה אירופה שממנה נמלטו בספינה שנים אחדות לפני כן. קשה להבין את החדשות הבלתי נתפסות. ויסנטה רוזנברג נכלל בחבורה הזאת. הוא לא רוצה לדעת, הוא לא רוצה לדמיין. אבל שוב ושוב הוא חושב על אמו שנשארה בפולין, בוורשה. מה שלומה? היא כותבת לו עשרות מכתבים, והוא לא תמיד משיב להם. באחד מהם הוא קורא: "אולי שמעת על החומה הגדולה שהגרמנים בנו. לשמחתי רחוב סיינה נשאר בפנים, וזה מזל, אחרת היינו חייבים לנטוש את הדירה ולעבור." זהו האזור שעתיד להפוך לגטו ורשה. סנטיאגו א' אמיגורנה — שחקן, תסריטאי, במאי, מפיק סרטים וסופר ארגנטיני שמתגורר בפריז — מספר על הגטו הפנימי בגלות. על החיים המדכדכים של אדם שהמציא לעצמו חיים בניכר, כאשר תחילה הוא מנחש – ובהמשך מבין — שמשפחתו מושמדת כמו גם מיליוני אחרים. ויסטנה ורוסיטה היו סבו וסבתו האמיתיים של הסופר שכותב היום: "לפני עשרים וחמש שנה התחלתי לכתוב ספר כדי להיאבק בדממה החונקת אותי מאז שנולדתי." לפניכם הסיפור שבשורשי אותה שתיקה.

הגטו הפנימי

כבת לניצולת שואה אשר רוב צד אימי נספו בשואה, צפיתי כי הספר הזה יהיה שונה מכל ספרי השואה שאני קוראת וקוראת תדיר. כשנוסעים לפולין במסגרת מסע נוער או כפי שיצאתי אני בגיל בוגר יותר, הרי אז מבינים את הרוח, הרגש מוצף, חשים, מריחים, חווים ולו במקצת את הזוועות שהיו בתקופה זו. הספר "הגטו הפנימי" שכתב סנטיאגו א' אמיגורנה הינו ספר ביוגרפי אבל מהצד האחר של המתרס. סבו ויסנטה היגר לארגנטינה בשנת 1928 . ויסנטה מגיע לבואנוס איירס, החל לעבוד בעבודות קטנות ומזדמנות. שם הכיר את רוסיטה ועימה בנה לו משפחה לתפארת עם שתי בנות ובן.   אמו גוסטבה נותרה בפולין. ויסנטה נמנע מלשמוע את מה שקורה באירופה אך משיחות עם חבריו הקרובים ומכתבות שונות בעיתונים, הוא מבין כי המצב שם מתחיל להיות לא טוב בלשון המעטה. מכתביה של אמו אשר מגיעים בהתחלה באופן עקבי אבל אח"כ הוא משווע לאות חיים ממנה, מציירים תמונה עגומה ועצובה. הוא שולח לה כל פעם דולרים. היא מצידה , מוכרת את התכשיטים שלה לקיומה.

מוטיב הרעב מחלחל למכתבים וויסנטה מוצא עצמו נשאב למעין בועה משלו, מתקשה לקיים חיי שגרה תקינים, עבודה במפעל רהיטים, חיי משפחה שמחים ומאושרים לצד אשתו אשר מכילה אותו באופן מעורר השראה. הוא ברח מיהדותו ומוצא עצמו כי היהדות משנה אצלו רגשות. 1941פלישת הגרמנים לפולין. ויסנטה מרגיש שנאה עצמית כפולה. הוא מתעב את עצמו כיון שמרגיש פולני ומתעב עצמו ביתר שאת כיון שרצה להיות גרמני. "למה מעולם לא הייתי יהודי כפי שאני היום. הנאצים "צמצמו" את הגדרתו לדבר אחד: יהודי. "למה היום אני רק זה? למה זה אני לא יכול להיות יהודי ולהמשיך להיות כל מה שהייתי לפני כן?". שאלות קיומיות עוטפות אותו ומצמצמות אותו והוא נמצא מעין "גטו פנימי" אשר סוגר עליו. הוא "גוזר" על עצמו שתיקה. חייו משתנים מקצה לקצה. כל מכתב שמקבל מאמו הוא אות חיים אבל מטלטל אותו. רעייתו אשר אינה קוראת יידיש אינה מקבלת תשובות לשאלותיה והוא מצדו אינו משתף אותה. הוא מתקשה ללכת לבתי קפה ולאכול עם משפחתה של רעייתו בעוד אמו גוועת ברעב. הוא מגיע לנקודת קצה בחייו. על זאת ממליצה מאד לקרוא בספר אשר קראתיו בנשימה אחת ופעם ראשונה מזווית קריאה אחרת ושונה לחלוטין מכל ספרי השואה שאני קוראת.

ספר מעורר מחשבות רבות. ספר מצוין להעלות בשיחות עם נוער , לפתוח דיונים , סימני שאלה. לא בטוח שהתשובות נמצאות בעולמנו….ממליצה מאד.

רחל רוזיליו

אמא לשבעה וסבתא לעשרה (בנתיים..) ספרים זה נשמה - אהבה שאינה תלויה בדבר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן