Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
הבת של הספרדייה
קטגוריה:
תגית:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 188
אדלאידה פלקון, מורה מקרקאס, הולכת לעולמה אחרי מחלה ממושכת.  בתה בת השלושים ושמונה, אינה קשורה לאיש, וחיה בעיר שבה האלימות קוצבת את היומיום. אירועים נוראים מטלטלים את עולמה.  זמן קצר אחרי ההלוויה היא מגלה שעל דירתה השתלטה חבורת נשים בפיקודה של מרשלית. היא מצלצלת בדירת שכנתה, אך לשווא: אורורה פרלטה, המכוּנה בפי כול 'הבת של הספרדייה', מתה. על שולחן הסלון מונח מכתב ובו אישור לכך שקיבלה דרכון ספרדי - נתיב בריחה מהגיהינום.  אדלאידה צריכה רק להיפטר מהגופה ששרועה על הרצפה ולאמץ את הזהות של שכנתה כדי להימלט לחיים חדשים. עד כמה רחוק היא תהיה מוכנה ללכת? קרינה סיינז בורגו, ילידת קרקאס, ונצואלה, היא עיתונאית וסופרת שחיה במדריד. ספרה הראשון, הבת של הספרדייה, הפך לבשורה הספרותית של השנה. עוד לפני צאתו לאור נמכרו זכויות התרגום שלו ל־22 מדינות.

הבת של הספרדייה

"אפשר להפסיד הכל. אפשר להתחיל מחדש. אבל רק בתור מישהו אחר"  – המשפט שנמצא בחזית הספר מגלם ממש את כל תמציתו. ונצואלה. אמיליה נקברה בבית הקברות וסביבה קומץ של אנשים. המחלה הארורה הכריעה אותה. בתה, אדלאידה,  בקשה מהדודות הזקנות לבל יגיעו גם כדי לא לפגוש בהם וגם מעצם היותן נרגנות וקשישות. בתה מוצאת עצמה בלב עיר קראקס , לב המהפכה, רוויית אלימות, יריות, ביזה ושוד. היא נותרה לבד בעולם. כשתרה אחר חפציה של אמה, היא מוצאת מסמכים המעידים כי זו דירתה של אמה. הצליחה למצוא גם אוכל לחודשיים בלבד. קשה היה להשיג אוכל בימים טרופים אלה. הרחובות באין שלטון מסוכנים מאד. היא מצליחה להתקיים מחסכונותיה כעורכת טקסטים מבית הוצאה לאור. בלילות היתה מאזינה לקולות ברחובות ובבניינה. יום אחד כשחזרה לדירתה, היא מגלה שהחליפו את מנעול הדירה וחבורת נשים בפיקודה של מרשלית השתלטה על הדירה ועל חפציה, ספריה ובגדיה. ניסתה לקחת בחזרה את רכושה אך ללא הואיל, היא נזרקה בבושת פנים מהדירה.

באחד הלילות שמה לב כי אינה שומעת את רעש הניאגרה  מביתה של השכנה אורורה פרלטה- הבת של הספרדייה. היא מצלצלת בפעמון דירתה לבדוק לשלומה. משלא ענתה, היא נכנסת לדירה ומגלה כי היא מתה. היא מחליטה להיפטר מהגופה .היה זה לא פשוט. איך מעלימים גופה?

"ברומא התנהג כרומאי" ובקראקס התנהג כמו אחד התושבים. באין לה דירה משלה, היא "מאמצת" את דירתה של אורורה. במזווה היה די אוכל כדי להשביע את רעבונה. הרחובות היו מלאים במהפכנים אשר היו יורים לכל עבר . בכדי לצאת ולהשיג מזון ואפילו מצרך נשי כמו תחבושות היגייניות, היה עליה להסתכן ולשלם מחירים מופקעים בכדי להשיג את מבוקשה.

כשמצאה אותה מתה בדירתה, היה מונח על שולחן הסלון מכתב ובו אישור כי אורורה קיבלה דרכון ספרדי. האם דרכון זה ישנה את חייה?

עלילתו של הספר מעט כבדה. נכון, היא נוגעת בתקופה אלימה ורוויית קרבות רחוב. תקופה פוליטית עקובה מדם בוונצואלה. אולם הכתיבה אינה זורמת . הספר פחות המריא מבחינתי. העלילה ברובה פסימית וקודרת. זו יכולה להיות אחת הסיבות לאי שביעות רצוני מקריאתו.

רחל רוזיליו

אמא לשבעה וסבתא לעשרה (בנתיים..) ספרים זה נשמה - אהבה שאינה תלויה בדבר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן