Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors
הבת האפלה
תגית:
סופר/ת:
סוגה:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 164
מהדורה חדשה עם צאת סרטה של מגי ג'ילנהול לפי הספר. לֶדָה, ילידת נפולי, מרצה לספרות אנגלית באוניברסיטה של פירנצה, חשה את עצמה כבפתח חיים חדשים, חופשית לתשוקות ולחלומות, לאחר ששתי בנותיה הבוגרות עברו להתגורר עם אביהן בקנדה. סוף-כל-סוף גמרה להביא אותן לָעולם; אף-אחד כבר לא תלוי בהשגחתה, ואפילו היא-עצמה כבר לא לטורח עליה. באופטימיות הזאת היא יוצאת לחופשת קיץ בעיירת חוף. אלא ששם, על שפת המים, היא נתקלת במשפחה נפוליטנית גדולה, גסה ורעשנית, שנוכחותה מבלבלת אותה, מושכת אותה ומאיימת עליה. מחזירה אותה אל הצללים של הנשים במשפחה שלה, אשר עד כה סברה שהצליחה להיחלץ מהם. רבים הם הדברים המקולקלים, האבודים, שדימתה כי כבר השאירה מאחור – ובמרכזם הבחירות האמביוולנטיות שעשתה כְּאֵם; יש ביניהם דברים שמעולם לא דיברה עליהם עם איש. והנה עכשיו צצים כל אלה במערבולת של תמונות חיות. משהו התעקם בתוכה, ומבלי שתוכל לשלוט בכך, בסתר, היא עושה מעשה עכור, חסר-היגיון, שהימשכותו ממיטה סבל; מעשה שלמרות החלטותיה אינה מסוגלת לתקנו ואינה מצליחה להבינו. 'הבת האפלה' (2006) הוא הרומאן הבשל והמושלם ביותר של פרנטה עד כה. אחרי 'אהבה מטרידה' (1992), שהגיבורה שלו נאבקת על זהותה מול אִמה; אחרי 'ימי הנטישה' (2002), שהגיבורה שלו מַלְחימה את חלקיה מחדש בעקבות עזיבתו של בעלה – נפנית פרנטה ב'הבת האפלה' אל אם האוספת את שברי זהותה מול בנותיה ומול הטורפנות התובענית של האימהוּת. איש עוד לא עירטל כמו פרנטה את היחסים שבין הנשים בתא המשפחתי. זהו רומאן אמיץ בעמידתו מול המוסכמות של האימהוּת הטובה – ספר שנועד לכל הנשים שאינן מעיזות לדבר כך על אימהוּתן, ולכל הגברים הסבורים לתומם שהם יודעים מה עובר בנפשן של נשים.

לדה בת ה 47, מרצה לספרות אנגלית באוניברסיטה של פירנצה היתה זקוקה לחופשה. היא הרגישה חופשיה יותר מאי פעם כשהבנות שלה בגרו ועזבו את הקן. הן לא רק עזבו את הקן, הן נסעו מעבר לים לאביהן שגר בקנדה. לא היה לה למי לדאוג, למי לבשל, אחרי מי לסדר ולמי להקדיש תשומת לב. עכשיו זה הזמן שלה לעצמה.

היא הזמינה לעצמה חופשה ליותר מחודש שלם בעיירת חוף נפוליטנית איטלקית. היא ארזה לעצה את החפצים שלה ובעיקר את הספרים שלה ויצאה לדרך. היא הגיעה לעיירה מקסימה, אינטימית עם חוף ים גדול, בדיוק מה שחלמה עליו.
בכל יום לקחה לעצמה צידה, הגיעה אל החוף, חצתה את החורשה והתמקמה מתחת לצליה עם מיטת שיזוף וכל מה שצריך להעביר יום על החוף.
היא לא היתה לבד על החוף, ממש לידה היתה משפחה שלמה החל מסבא סבתא דודים וכו' שגם היא באה לנפוש.

לאט לאט היא נחשפה והכירה את הנפשות הפועלות. מאחר ובילתה עם עצמה היה לה זמן להתבונן בהם כיחידים ובאינטרקציות בניהם וזה גרם לה לחשוב על עצמה ועל המשפחה שלה.

גרם לה לחשוב על ההישגים שלה, גרם לה לחשוב כל הבנות שלה, על בעלה לשעבר ועל הוריה. היא נזכרה במקרים מהעבר והוצפה בזכרונות. היא התלבטה אם יכלה לנהוג כך או אחרת, היה לה דיאלוג עם עצמה, המשפחה הרעשנית שבילתה לידה שמה לה מאין מראה על החיים שלה עצמה.
היא חשבה שהיא השאירה דברים סגורים בעברה מאחור, אבל היא רק חשבה. היא היתה לבדה והעבר הציף אותה.

הספר כתוב בדיוק כמו שפרנטה יודעת. שונה, ישיר, מכניס לאוירה ובמינונים הנכונים.
לגמרי נכנסתי לדמותה של לדה שעברה תהליך בסיפור כשהיתה הדמות הראשית היחידה.
ספר קצר, כתוב לעיניין, נהנתי ממנו ואין לי צל של ספק שאוהבי פרנטה יאהבו גם אותו.

 

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן