זהו סיפור נוגה ועצוב שנוצר וסופר בעקבות מעשיהן של שתי נשים. אחת חמדנית ומרשעת והשניה טובת לב וגומלת חסדים רק לא עם ילדיה.
זהו סיפור על שני ילדים, דני ומייב. הראשונה אמם החורגת, השניה אימם הביולוגית. שתיהן נטשו או זרקו אותם בדרך זו או אחרת.
ובמרכז הסיפור הבית ההולנדי, בית מפואר של שלוש קומות. הראשונה חמדה אותו, השניה בכלל לא אהבה אותו. וסביבו נוסבת העלילה.
הסיפור נע בין הווה לעבר. בין זכרונות למציאות.
אלנה, אימם הביולוגית של דני ומייב עזבה את הבית והלכה לעזור לעניים בהודו ושברה את ליבם של ילדיה.
מייב לקחה את דני אחיה הקטן תחת חסותה.
אביהם נשא לאישה את אנדראה כדי שתהיה להם לאם אך הדברים לא הסתדרו כך.
כעבור שנים נפטר האב והסתבר שאימם החורגת היא היורשת היחידה של כל הונו ורכושו של אביהם. ולא רק זה, היא ביקשה מהם לפנות את הבית. מיידית. היא לא מעוניינת בנוכחותם.
מכן אנו נחשפים לתהליכים שעברו השניים, להתמודדות שלהם, לרגשות, למחשבות ואיך הם בנו את עצמם במרוצת השנים וכיצד חיו את חייהם.
הסיפור מסופר דרך עיניו של דני. זו הייתה דרכו להנציח את אחותו שלא התחתנה ולא השאירה ילדים.
סוף הספר הכעיס אותי במקצת, כיוון שאימם הביולוגית, שהופיעה פתאום אחרי עשרות שנים הוסיפה חטא על פשע וגרמה בסופו של דבר לצער נוסף. אומנם יש בסוף איזה מעגל שנסגר אך בעיניי זה לא פיצה על כל הצער ועוגמת הנפש.
למרות תיסכולי מסופו של הספר הכתיבה קולחת ומושכת. היה מסקרן לדעת איך הם הסתדרו והתקדמו בחייהם ועל הרגשות הסותרים שלהם כלפי הבית. היה מרגש לקרוא על האהבה בין האחים, האחוה בניהם והדאגה אחד לשלומו של האחר בכל מחיר ובכל מצב.
אז מה עבר עליהם בכל אותם שנים? איך הגיבו כשאימם חזרה? ומה היה המעשה שלה שהכעיס אותי ממש? 🙂
כל זה ועוד תוכלו לקרוא בספר הבית ההולנדי
