יש משהו, בעולמות רחוק שאני לא מכירה, שתמיד שובה אותי. מין כמיהה כזו להכיר ולו במעט את העולם הזה, שנמצא אמנם באותו כדור, אבל חיים שם חיים אחרים לגמרי. זה גם מה שמשך אותי לספר הזה.
הסיפור הזה של מעמדות ושבירה שלהם, של מסורות מול התפתחות, של שליטה ושל איבוד שליטה כל הניגודים האלו יוצרים את העולם של הארוקו, שבוחרת לוותר על עצמה לא רק בשביל אהבה, אלא בשביל שינוי.
הקריאה בספר סוחפת, ונותנת הצצה לעולם האחר. למרות שמדובר על משהו שקרה לפני שנים מעטות, נדמה שזו בכלל היסטוריה עתיקה. האווירה של הספר מדהימה והרגשתי כאילו הזמן נעצר שקראתי אותו.
הבאסה הגדולה היא שיש אבל, לקראת סוף הספר מחפשים כלה ליורש העצר, ומשם הסיפור מסתבך, זהו השלב שאיבדתי את העניין בספר. הקסם נמוג ולא בגלל הכתיבה, אלא האווירה בארמון מתפוררת, נראה שלסופר נמאס כבר לכתוב והוא מחפש מוצא מהיר לסיום הספר.
אל תטעו, למרות הסוף, הספר שווה את הקריאה, רק צריך להתכונן לבאות.
שורה תחתונה: סיפור על טניס, אהבה, ומעמדות.
