קיבלתי את הספר בזמנו כחברת קהילת הקוראים של ידיעות הספרים כספר לבן ללא שום נתונים עליו מלבד לשמו . התחלתי בקריאה נטולת דעות קודמות ולא הצלחתי להתנתק מהספר עד לסיומו.
הכתיבה היתה עשירה וקולחת, העלילה נבנתה בצעדים מחושבים (כיאה לספר מתח) והדמויות, על אף שהיה קשה להתחבר אליהן לגמרי, היו אנושיות ואותנטיות בעיני.
אהבתי את ריבוי נקודות המבט, כשלכל אחת מהדמויות תפקיד וחלק שונה ביצירת התמונה השלמה.
גם המעברים בין עבר להווה סייעו ביצירת תחושת המתח כשבכל פרק נחשף הקורא לעוד פיסת מידע אודות הפרשייה.
מה שריתק אותי במיוחד בספר הזה, הוא שבניגוד לספרי מתח אחרים, שם נחשפים לנקודות המבט של הרוצח או החוקר המשטרתי לדוג׳, בספר הזה הסופרת אפשרה הצצה אמיתית וכואבת לחיי בני המשפחה, אותם אנשים שאינם מיוצגים דיו, העומדים לצד המואשמים.
לא יכולה לומר כי התנהלות הדמות הראשית או מניעיה הובהרו די הצורך בספר, אך עצם שמיעת הקול השונה והייחודי לז'אנר זה, היה חידוש שהדהד בראשי גם לאחר סיום הספר.
לסיכום בכמה מילים, שונה, מתוחכם, מטלטל ומרתק.
