Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
האיש שאהב עצים
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 25
ישֵׁ אֲנשִָׁים שֶׁאוהֲֹביִם חֲתולּיִם, וכְאֵָלהֶּ שֶׁאוהֲֹביִם חַלוּנֹותֹ רַאֲוהָ מְעצֻבָּיִם או מַכשְִׁירִים מְשֻׁניִּם. גיִּוּרָֹא אוהֵֹב עצֵיִם.   יום אחד נקרה בדרכו של גיורא עץ תפוח מלוכלך וזנוח. הוא השקה וניקה, הסיר מודעות וחילץ מסמרים, עישב סביבו והמשיך בדרכו. למחרת גילה גיורא שהעץ עומד בפני כריתה, ומיד הוא חפר ועקר בזהירות את העץ מהאדמה, העמיס אותו על אופניו ורכב הביתה. בביתו הוא שתל את עץ התפוח. אליו צירף דקל עזוב, אחריו הציל סיגלון ופיקוס, ועוד ועוד עצים שונים מילאו אט־אט את החצר וגם את הבית. יכול להיות שמרוב עצים הוא הגזים?   נטלי וקסמן שנקר היא מאיירת, אוהבת מאוד חתולים, חלונות ראווה מעוצבים ו... עצים. איירה את הספרים הַמְפֻזרָּ מִכְפַּר אֲז״ַר, ליַלְהָ טובׂ מִפְלצֶֶת ואחרים. זהו הספר הראשון שהיא כתבה ואיירה.

לכל אחד יש תחביב משלו. יש כאלו שמגדילים וגם מצילים בעלי חיים, דואגים לנקות את החוף, מתנדבים בדיור מוגן לניצולי שואה ויש כאלו שמצילים עצים. גיורא תמיד אהב להסתכל על העצים וניחש מאיזה סוג הם, העצים היו קרובים לליבו.

לגיורא היתה מכבסה שבה הוא עבד למחיותו. יום אחד, בדרכו למכבסה הוא פוגש בעץ ערום ובודד שנעצו בו מסמרים ותלו עליו מודעות, הוא ריחם על העץ וחזר למחרת כדי להציל אותו. כשחזר ראה שרוצים לעקור אותו משום שעושים שיפוץ באיזור. גיורא לא היסס ולקח את העץ לגינה שלו, הוא אימץ עץ. לאט לאט, או יותר נכון מהר מהר, הוא אסף אליו עצים עזובים ממקומות ומסוגים שונים עד שהשטח שלו היה מלא לגמרי.
הוא נהנה מהצל שלהם, מהיופי שלהם, מהפירות והפרחים שלהם, העצים החזירו לו אהבה. המאמצים שלו נשאו פרי (תרתי משמע) למרות זאת הוא החליט להזמין אנשים זרים לאמץ עצים מהמבחר שלו, הוא רצה שגם אחרים יהנו ויאהבו כמוהו את העצים. לא רק שהוא הציל עצים, הוא הפך למקור השראה לשכנים שלו.

סיפור מקסים, עם איורים מזמינים ובעיקר עם הרבה מוסר השכל שמלמד את הילדים הקטנים וגם את המבוגרים לתרום, להתנדב ולעזור כי שכרם יהיה בעמלם וגם הם ירוויחו מזה. הלוואי ודרך סיפור כזה תמים ירתמו עוד ועוד ילדים ומבוגרים להתנדבות ולנתינה. אהבתי מאוד את הספר וגם בני הקטן שביקש ממני שאספר לו אותו שוב ושוב…

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן