ד"ר אמה לואיס היא נויו-פסיכיאטרית, והיא נחשבת מאוד בתחומה, כשהייתה צעירה ופעורה יותר, היא שאלה את השאלות הנכונות וכתבה את הדברים הנכונים שהפכו אותה לכזו. אבל לא הכול ורוד אצלה, 14 שנים קודם לכן, כשהייתה נערה, משהו קרה, וזה גרם לה לנטוש את העבר ולשנות את שמה. עכשיו, מקרה מיוחד ויוצא דופן, שלא רואים כמוהו כל יום, דורש את כישוריה, אבל כדי לקבל את המקרה לידיה, היא צריכה לחזור למקום אותו היא מנסה לשכוח, לעיירת ילדותה ושם לעזור לאדם ששכח את עצמו לחלוטין, להתחיל לזכור. כל מה שהיא מקווה זה שהיא השתנתה מספיק במהלך השנים, ושלא העיתונות ולא המקומיים יזהו אותה, אבל האם היא באמת תצליח?
אתם כבר יודעים שאני לא קוראת הרבה ספרי מתח, אבל יש סופרים מסוימים שכבר קראתי בעבר, ואני לא יכולה להפסיק לקרוא את הספרים שלהם, קתרין סטדמן היא אחת מהן, והספר הקודם שלה 'משהו במים' היה זכור לי כמוצלח מאוד, וכשראיתי שיצא לה ספר חדש, הבנתי שאני חייבת לקרוא אותו. יחסית לספר מתח, הספר הזה נקרא אצלי לאט, ולמרות שגם בספר הקודם שלה הרגשתי ככה, כאן זה היה לצורך, כי העלילה כאן התקדמה בזהירות, העיקר לא ללחוץ על האיש שלא זוכר. לאורך העלילה הייתה תמיד איזו חידה לגבי העבר, גם של האיש וגם שלה, והדברים נחשפו לאט ובזהירות, משאירות את הקורא חסר מנוחה.
כמובן שלא הצלחתי להוריד את הספר מהידיים, לא ידעתי מה מצפה לי כאן, ולאורך כל העלילה הופתעתי, לרגע לא הצלחתי לנחש את מה שעומד להגיע, ולא נראה לי שמישהו יכול לנחש את קו העלילה המטורף שכאן. זהו מותחן פסיכולוגי והוא אכן משחק במוח, אבל לאורך כל העלילה רק רציתי להגיע לסופה, ולגלות את האמת, אני לא יודעת אם זה טוב או רע, רק יודעת שזה מה שהרגשתי. בשלבים מסוימים הושארתי פעורת פה, ושום דבר לא העלה בדעתי שדברים כאלו עומדים לקרות, וזה היה הדבר הכי טוב שבספר.
הספר מתאים לאוהבי מתח, גם 'הרגיל' וגם המתח הפסיכולוגי, הספר נקי, וזה היה לי משמעותי בספר הזה, ואני חושבת שגם נוער מגיל 16 בערך, יכול לקרוא ולהנות מהספר!
שורה תחתונה: לשכוח זה דבר אחד, לא לזכור יוצר כבר מציאות שונה לגמרי…
