אף אחד לא נעשה פסיכיאטר בטעות.
גופו של גבר אלמוני נסחף אל עבר חוף בריטי בנורפוק באמצע יום חורפי של חודש ינואר.
הגבר מבולבל, הוא לא זוכר מי הוא וכיצד הגיע לחוף אבל בינתיים הוא קפוא ורטוב ורק רוצה למצוא מחסה לגופו הדואב.
הוא מחפש בכיסיו סימן כלשהוא שיכול להעיד על זהותו: טלפון, ארנק, מפתחות או תעודת זהות אבל כיסיו ריקים מכל רמז או סימן.
מידי פעם תוקפים אותו פלאשבקים עם שברי משפטים שמישהו אמר לו אבל הוא לא זוכר מי הוא ומה מהות המשפטים הללו.
לאחר מספר שעות האיש המסתורי נמצא ע"י המשטרה כשהוא משוטט יחף ורטוב בטיילת של החוף, הם מנסים לקבל מידע על זהותו, לבדוק האם הוא אסיר נמלט, מסומם, מתאבד פוטנציאלי או גבר עם בעיות נפשיות.
אל החוף מגיע עיתונאי סקרן והוא מצלם את האיש צילום אחד שמוביל בהמשך ללהקה של עיתונאים נוספים שמרותקים לאיש הזה וחייבים לדעת עוד פרטים אודותיו.
האיש נלקח לבית החולים אבל לא מדבר ולא משתף פעולה עם צוות הרופאים ומשם הוא מועבר למחלקה פסיכיאטרית.
לבית החולים מגיעה במיוחד, ד"ר אמה לואיס. אמה היא יועצת ראשית לנוירו-פסיכיאטריה שעובדת בבית חולים בלונדון.
כאשר קולגה בעל שם עולמי פונה אליה לעזרה לגבי איש אלמוני שנקרא "מר אף אחד", וסובל כנראה מאובדן זיכרון מוחלט עקב טראומה פיזית או פסיכולוגית, אמה שמומחית לכל נושא האמנזיה מסתקרנת ומחליטה לנסוע במיוחד לנורפוק כדי לפגוש את האיש ולנסות לעזור לו.
יש השערות רבות סביב זהותו האמיתית של האיש המסתורי אבל אף השערה לא מוכחת ואף אחד לא יודע באמת מי הוא ומה הסיבה שהוא נפלט אל החוף.
הנסיעה לנורפוק מערערת את אמה, והמקרה המיוחד הזה גורם לה למפגש עם רוחות מהעבר שלה ולוקח אותה למקומות שהיא הייתה מעדיפה לשכוח ולמחוק מהזיכרון.
אמה והאיש המסתורי מעולם לא נפגשו אבל ניכר שהוא יודע מי היא הייתה פעם והעבר שהיא ניסתה להסתיר כל כך בקפידה ב 14 השנים האחרונות עומד להחשף וכך האיש חסר הזיכרון והאישה שמנסה לשכוח את הזיכרונות האפלים שלה מתאחדים כדי לעזור זה לזו אבל מיהו האיש הזה, ומה טומן בחובו העבר שאמה מסתירה?
הפרקים נעים בין חייו של האיש המסתורי בזמן עבר לבין חייה של ד"ר אמה לואיס בזמן הווה.
דמותו של האיש המסתורי הייתה מתעתעת, היו רגעים שאפילו חשדתי שאולי הוא לא אנושי, הוא היה משב רוח רענן בתוך עולם של אנשים טרודים, כואבים, שמנסים להסתיר סודות אפלים ועד לפרקים האחרונים קשה היה לדעת האם הוא אויב או ידיד.
לעומתו, סיפור חייה של ד"ר אמה לואיס מוכיח את המשפט שאי אפשר לברוח מהעבר שלך כי כמה רחוק שתנסה ללכת, הוא תמיד יחזור להכות בך ברגעים הכי לא צפויים.
קתרין סטדמן מוכיחה בפעם השנייה שהיא לא רק שחקנית בריטית שיודעת לקרוא טקסטים מול המסך הקטן אלא גם סופרת מוכשרת ויוצרת שאוהבת את המילה הכתובה.
בספר הזה היא מכניסה אותנו לעולם המורכב של הפסיכיאטריה ותורת המח וניכר שהיא עשתה מחקר מעמיק בנושא במהלך כתיבת הספר.
כמו בספרה הקודם: "משהו במים" גם כאן רב הנסתר על הגלוי והמתח נבנה לאט ומצליח לתעתע בקורא. אני מאד אוהבת את הכתיבה המיוחדת של סטדמן, יש בה משהו זורם וסוחף שגורם לקורא להישאב לתוך העלילה ולא להרפות עד שכל הטוויסטים יתגלו. אוהבי המותחנים הפסיכולוגיים הולכים להנות מאד מהספר הנפלא הזה.
