Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
האישה עם הפנקס האדום
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2015
מספר עמודים: 168
אני אוהבת את החושך שיורד מאוחר בקיץ. אני אוהבת לפקוח עיניים כשאני שוחה במים. אני אוהבת סוכריות גומי בטעם תות. אני אוהבת להסתכל בגברים ישנים אחרי ההתעלסות. אני אוהבת את הקריאה Mind the gap ברכבת התחתית של לונדון. אני פוחדת מנמלים אדומות. אני פוחדת כשאני בודקת את חשבון הבנק שלי ולוחצת על "יתרה". אני פוחדת כשהטלפון מצלצל מוקדם בבוקר. אני פוחדת להיכנס למטרו כשהקרון מלא עד אפס מקום. אני פוחדת מהזמן שחולף. פריז, לילה. אישה נשדדת. השודד חוטף את התיק שלה וחובט בראשה. פריז, בוקר. לורן, בעל חנות ספרים, מוצא תיק של אישה מונח על פחי אשפה. התיק מלא חפצים אבל אין בו ארנק ולא עדות אחרת לזהותה של האישה, רק שמה הפרטי: לור. יש צרור מפתחות, תמונות אישיות, קבלה ממכבסה, ופנקס אדום קטן ובו רשימות של אהבותיה ופחדיה הכמוסים. לורן מחליט לחפש אותה ולהשיב לה את התיק. משחק הבילוש שהוא יוצא אליו הופך לאטו למסע אל אהבתו השנייה. זהו סיפור על פגישה שטווה הגורל ועל קשר מאוחר בחיים, שזור כולו באהבת הספרים של שני גיבוריו.

זה סיפור על גבר שמחפש אישה. בוקר אחד, מוצא לורן, גרוש בן 45 ואב לבת, תיק עור סגול ומחליט לחפש את בעליו בעצמו במקום לפנות למשטרה. ההחלטה הרגעית הזו תשנה את חייו בכל כך הרבה מובנים, ההחלטות שהוא יקבל והאנשים שהוא יפגוש. אחרי שהוא מאתר את לור, בעלת התיק, לורן מחליט שהוא לא יכול לפגוש אותה. אולי כי הוא מרגיש שהוא עבר את הגבול בין אזרחות טובה ועזרה לבין מציצנות, ולכן הוא משאיר את התיק שלה עם פתק התנצלות. אלא שהוא לא יכול להפסיק לחשוב עליה. הוא חולם לפגוש אותה, לנשק אותה, להיות אתה, ובסופו של דבר הוא מתאהב בה. הוא מאוהב באישה המסתורית הזאת ובתיקה המלא בבושם, בקוביות, בתצלומים ובפנקס אדום מלא בהרהורים. המאמצים שלו נוגעים לליבה של לור, והיא מחליטה לאתר אותו בעצמה. האם הם יפגשו בסופו של דבר?

ספר קטן וקסום שיש בו הכל: מתח, בילוש, חיפוש עצמי, משפחה ואהבה. בפחות מ-170 עמודים הצליח אנטואן לורן לתאר עולם שלם. אהבתי את לור ואת לורן וקיוויתי בשבילם שיפגשו ויהיו ביחד. דאגתי ללור שתתאושש מהמכה שקיבלה מהשודד, אהבתי את הדאגה של קלואה, בתו של לורן לאביה - כנראה שדברים טובים באמת באים באריזות קטנות. הספר החזיר אותי לפריז שתמיד דמיינתי: אני משוטטת במדרכות מרוצפות באבנים ישנות, טובלת את הקרואסון שלי בשוקו חם, נכנסת לחנות ספרים קטנה ומלאה בספרים שאני לא רוצה לעזוב, מביטה בעלי שלכת חומים וזהובים הנושרים מהעצים כשאני יושבת על ספסל.
הספר היה בשבילי כמו עולם פריזאי שלם למרות שהוא מתאר מסע חיפושים, ובכל זאת פריז התעוררה לחיים בתוך דפיו של הספר הזה.

פסק הדין:
מותק של ספר. כתוב בשפה יפה, בחוכמה ובחן ומשאיר לקורא טעם מתוק של סיפוק. יש בו קצת מהכל והרבה כבוד לעולם הספרות. ספר קליל שמתאים מאד להתפנק אתו במיטה אחרי יום עמוס. הקריאה בו גרמה לי עונג, ולכן אני ממליצה עליו בחום.

אהבתם? שתפו!

נועה הולצר

אמא עסוקה לזואי הפעוטה, שמצליחה לגנוב קצת זמן קריאה בין 'הופ' ו'לולי'.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן