Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
האימהות
תגיות: ,
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 254
בשביל נדיה טרנר, זה היה רק רומן אביבי. היא כמעט סיימה את התיכון, התקבלה כבר לאוניברסיטה יוקרתית, ותכננה איך תעזוב את קליפורניה לצמיתות. באביב ההוא, חודשים ספורים לאחר שאימה התאבדה, נדיה רק רצתה לבלות, למרוד ולהרגיש נאהבת, וכאשר היא פגשה את לוּק, כוכב פוטבול פצוע, היא הרגישה שמצאה בדיוק מה שחיפשה. רק דבר אחד שנדיה לא חיפשה -  היריון בגיל צעיר כל כך. היא, מכל הנערות, הייתה אמורה לדעת שדי בטעות אחת כדי לגזול ממנה את עתידה. הרי היא עצמה הייתה הטעות של אימה. נדיה מחליטה לא לוותר על שאיפותיה ולטפל במצב שאליו נקלעה. אלא שבקהילה האפריקנית-אמריקנית הקטנה והדתית שאליה שייכת משפחתה, זה לא כל כך פשוט, והיא מוצאת את עצמה מבודדת. בבדידותה מוצאת נדיה נחמה באוֹבּרי, בת כיתתה הנושאת את עברה כצל כבד. החברות הנרקמת בין השתיים מסייעת לה לעבור את חודשי הקיץ הקשים. אבל כשהשנים חולפות, והגורל קושר את נדיה, אוברי ולוק בקשר סבוך של אהבה ושקרים, נאלצים שלושתם להתמודד עם השאלה שאינה מרפה: איך הייתה נראית הדרך שלא הלכו בה?

משקלו של מה שאבד תמיד כבד יותר משל מה שנשאר.

נדיה טרנר היתה רק בת שבע עשרה כאשר היא גילתה שנכנסה להריון מלוק שפרד, הבן של כומר הכנסיה שלה.
לוק בן ה 21 עבד כמלצר במסעדת פירות הים המקומית ולמד בקולג'. נדיה חלמה אף היא ללמוד בקולג' והתרגשה לגלות שהתקבלה לאוניברסיטת מישיגן, ולגדל תינוק היה הדבר האחרון בתכנון שלה.
היא רק רצתה להתרחק כמה שיותר מהבית, מהחיים לצידו של אביה חייל המארינס שהיה חסר שמחת חיים מאז מותה של אמה.
נדיה מחליטה לעשות הפלה ומאותו רגע, לוק מסיר ידיו ממנה ומפחד שמישהו יידע על הקשר ביניהם, הוא ממשיך בחייו כאילו כלום לא קרה ביניהם ונדיה מרגישה שמעולם לא היתה בודדה יותר מאשר עכשיו.
היא לא יכולה לשתף את אביה במה שעובר עליה, אמא שלה נחה בעולם הבא וגם מלוק לא תבוא הישועה.
אנשי הכנסייה לא מפסיקים לדבר סרה על נדיה ועד כמה שהיא פרועה ולא מוסרית ודומה לאמא שלה המנוחה וחבורה של נשים קשישות הנקראות "האימהות" מעלות השערות לגביה ולגבי אמא שלה המנוחה.

היא דמתה לאימה כל כך עד שהאנשים באפר רום התחילו להרגיש כאילו הם שוב רואים את אליז. כאילו רוחה חסרת המנוח משוטטת במקום שבו נראתה לאחרונה. (עמ' 67)

נדיה מרגישה בדידות ואומללות, חברותיה מהתיכון נעלמו כלא היו, היא מתנדבת במשרד הכנסיה תחת שליטתה של אמו של לוק שלא מסמפטת אותה אבל שם היא גם פוגשת לראשונה את אוברי אוונס.
אוברי היא נערה בת גילה של נדיה שהגיעה לא מזמן לקליפורניה לאחר שנדדה עם אמה במדינות שונות ברחבי ארה"ב. אוברי ונדיה נקשרות זו לזו, שתיהן גדלות ללא אם וכמה שהן שונות,הן גם מאד דומות
בהרבה מובנים. הן הופכות להיות כמו שתי אחיות אבודות, ונדיה נהיית חלק בלתי נפרד בביתה של אוברי.
שתי הנערות חולקות משהו לא סגור עם האמהות שלהן, אם אחת שעזבה את העולם ואם שניה שנטשה את בתה עבור גבר תורן.
כל אחת מהבנות מסתירה משהו אפל מהשניה, משהו שיכול להעיב על יחסיהן בלי דרך חזרה.

מה יעלה בגורל חברותן של שתי הבנות והאם הסודות יתגלו ולא יעכירו את הקשר בין השתיים?

לאורך כל קריאת הספר היתה לי תחושה של עצב. להיות אמא זאת זכות גדולה ובספר הזה היו הפלות, אמהות שמאסו בחייהן ואמהות נוטשות. נדיה ואוברי, כל אחת בדרכה שלה, עברו טלטלות רגשיות
לא פשוטות ולגדול ללא יד מכוונת של אמא, חיבוק חם של אמא ואהבת אם זה תסריט ידוע מראש לחיים לא פשוטים ובמיוחד כשצריך לחיות בעיירה קטנה תחת עיניהן השיפוטיות של נשות הכנסיה.
הרגשתי חיבור יותר עמוק כלפי אוברי מאשר כלפי נדיה למרות שגם נדיה סבלה בדרכה שלה. הספר כתוב בצורה רגישה ומסופר מנקודת מבטה של נדיה ומנקודת מבטן של "אימהות" העיירה.

קריאה מהנה.

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן