Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
האחרות
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
ספר:
שנת הוצאה: 2018
מס' עמודים: 224
תיק־תוק תיק־תוק... שום־תינוק שום־תינוק... פעילה פמיניסטית מתגלה בדירתה ללא רוח חיים, קשורה לכיסא, לידיה מודבקת בובת תינוק ועל מצחה חרוטה כאות קין המילה 'אמא'. כאשר שחקנית ידועה נרצחת באותו אופן פולחני, התקשורת כמרקחה, והמשטרה מחפשת אחר החוט הקושר בין הנשים. חבויה בין בובות השעווה של מוזיאון התנ"ך שבו היא עובדת, שילה הלר, גיבורת הספר, יודעת היטב מהו. היא גם יודעת היטב שהקורבנות לא היו הראשונות ששילמו בחייהן על הברית החשאית שכרתו לפני שנים, כשהיו סטודנטיות באוניברסיטת בר אילן. מה ששילה אינה יודעת הוא אם היא החשודה? או אולי דווקא הבאה בתור? מי מעוניין להרוג נשים המסרבות להביא חיים לעולם, ולמה? לשאלות של שילה יש תשובה אחת. אבל זו התשובה היחידה שהיא אינה מוכנה לקבל. "האחרות" הוא מותחן פסיכולוגי אפל ומושחז, הנכרך סביב אחת השאלות הגדולות של תקופתנו. בסגנונה שאין שני לו ובתנופה מסחררת מעמתת שהרה בלאו את אתוס האימהוּת עם המיתוס היהודי שנלווה לדמויות מקראיות כמרים הנביאה, מיכל בת שאול ובעלת האוב.

לספר האזנתי באפליקציית אייקאסט חוויה נהדרת, מה שאני לא יכולה לומר לגבי העלילה של הספר. אולי זה שלי אבל אנטי אל-הורי, שקיבל הקבלה לנשים המשמעותיות בתנ"ך צרם לי נורא, ויצר אצלי סלידה הסופרת שהרה בלאו מעמתת את אתוס האימהוּת עם המיתוס היהודי שנלווה לדמויות מקראיות כמרים הנביאה, מיכל בת שאול ובעלת האוב. אבל בכל זאת המשכתי להאזין בגלל שסקרנה אותי הפתיחה של הספר.
על העלילה
הספר נפתח בחקירת רצח של שחקנית פמיניסטית ידועה שנמצאת בדירת ביתה ללא רוח חיים, אשר נרצחה אופן פולחני בשיסוף גרון ובובה מודבקת לגופה, מתגלים רבדים רבדים של סדקים בכת של הנשים, העלילה כולה מתמקדת בהתחייבותן להיות אל-הורית, החשודה העיקרית היא שילה הלר, גיבורת הספר, לנרצחת ולה תמיד היו חילוקי דעות ודיי ברור שהאצבע המאשימה מופנית אליה והמשטרה מחפשת אחר החוט הקושר בין הנשים.
האם הפתרון כל כך קל, אז זהו שלא כמו בכל חקירת רצח, יש להבין מה מניע ובמקרה שלהן יש הרבה.
הדברים מתגלים ונחשפים ש"האחרות" לא כולן עמדו בהבטחה אל-הורית, נעמה פעילה פמיניסטית הייתה הראשונה להישבר מהבטחה של בנות הברית  ויתר "האחרות", עשו לה את המוות בגלל הבגידה בכת תרתי משמע.
לימים התגלה שגם יתר החברות, לא הצליחו להיות נאמנות לברית שיצרו והכמיהה לאמהות הייתה שורשית ועמוקה יותר.
אז מי בכל זאת אחראית על הרצח המזעזע ומה בעצם המסר שניסתה להעביר?!
בסופו של דבר מתגלה שמתחת לכל האידאולוגיות, כל אישה באשר היא כמהה להיות אם, אפילו הדמות המרכזית בספר שילה מממשת בדרך לא דרך את יכולתה להיות אם.
שורה תחתונה
הספר כבר מתחילתו יצר בי סלידה ואי-הסכמה אינטלקטואלית, בכל זאת נשארתי עד הסוף כי סקרן אותי להבין מי עשה רצח מתועב שכזה.

סוזן צדוק

סוזן צדוק, חיה ונושמת ספרים, מלאה בשמחת חיים ומכורה לסושי.

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. קוראת55

    רכשתי את הספר בגלל הכריכה הנפלאה שלא יכולתי לעמוד בפניה, ובגלל הבאזז שנעשה סביבו. והתאכזבתי! כמעט נשברתי באמצע הספר, אבל בסוף צלחי אותו , עם הרבה דילוגים.
    קודם כל הכתיבה נורא מתאמצת להיות קלילה ושנונה (קצת בסגנון עירית לינורי) וכאילו הסופרת לא החליטה אם זה רומן רציני, בלש, רומן רומנטי, או סאטירה.
    דוקא הנושא של נשים שאינן רוצות ילדים רלוונטי מאד בימנו והיה מענין לקחת אותו רחוק יותר ולבחון דרכו את מקובעות האקסיומות החברתיות. כאן היא שוטחת טיעונים (שחוזרים על עצמם שוב ושוב) פשטניים, ובסופו של סיפור גם מפריך אותם (אותו). לא יודעת אם ההפרכה מגיעה כדי למצוא חן, או להגדיל את מספר הקוראים/ות. אבל הטיפול בנושא המרכזי של זכות הבחירה די חד מימדי. ולגבי הש/אלות הפילוסופיות על הבאת ילדים לעולם, השאלות הדמוגרפיות (בפרט במדינת ישראל) וכו…באלו גם אם יש נגיעה היא זעירה ושולית.
    סיפור המתח עצמו לא מספיק מותח. צריך לפתח איזו אמפטיה לדמויות כדי שנשתוקק לדעת מי רצח ולמה. זה לא ממש קורה כאן.
    לעומת זאת יש המון חלקים לא אמינים ושלא מתחברים יחד לסיפור קוהרנטי (כגון בלש משטרה שמגיע לתחקר את החשודה , וגם נכנס איתה למיטה באותה הזדמנות… וזה לא מעורר בה שום תהיות) . מטפורות וחיבורים אחרים שהסופרת עושה – כגון בין מקום עבודתה לבין הדמויות הנרצחות, או בין האוגרת הממליטה לבין סוגית הולדת הילדים (אסתפק בזה כדי לא לעשות ספויילרים) – בוטים וקלישאתיים לטעמי.
    בראיה כללית הסופרת לא נותנת קרדיט לקוראיה ומתמללת ומסבירה שוב ושוב כל רגש, כל מחשבה, כל התפתחות רעיונית, ולא משאירה בעצם לקורא מקום לחשיבה והרהור, לרצון לנסות לפענח ולהבין את המניעים. זאת גם הסיבה שדילגתי על המון חפירות ותיאורים לאורך כל הספר.
    יתכן שעריכה מהודקת יותר יכלה להרים את הספר למחוזות מענינים יותר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן