Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
האחרות
סופר/ת:
סוגות: ,
מוציא לאור:
ספר:
שנת הוצאה: 2018
מס' עמודים: 223
תיק־תוק תיק־תוק... שום־תינוק שום־תינוק... פעילה פמיניסטית מתגלה בדירתה ללא רוח חיים, קשורה לכיסא, לידיה מודבקת בובת תינוק ועל מצחה חרוטה כאות קין המילה 'אמא'. כאשר שחקנית ידועה נרצחת באותו אופן פולחני, התקשורת כמרקחה, והמשטרה מחפשת אחר החוט הקושר בין הנשים. חבויה בין בובות השעווה של מוזיאון התנ"ך שבו היא עובדת, שילה הלר, גיבורת הספר, יודעת היטב מהו. היא גם יודעת היטב שהקורבנות לא היו הראשונות ששילמו בחייהן על הברית החשאית שכרתו לפני שנים, כשהיו סטודנטיות באוניברסיטת בר אילן. מה ששילה אינה יודעת הוא אם היא החשודה? או אולי דווקא הבאה בתור? מי מעוניין להרוג נשים המסרבות להביא חיים לעולם, ולמה? לשאלות של שילה יש תשובה אחת. אבל זו התשובה היחידה שהיא אינה מוכנה לקבל. "האחרות" הוא מותחן פסיכולוגי אפל ומושחז, הנכרך סביב אחת השאלות הגדולות של תקופתנו. בסגנונה שאין שני לו ובתנופה מסחררת מעמתת שהרה בלאו את אתוס האימהוּת עם המיתוס היהודי שנלווה לדמויות מקראיות כמרים הנביאה, מיכל בת שאול ובעלת האוב. "האחרות" הוא נדבך מסעיר בגוף יצירותיה של שהרה בלאו, על מאפייניהן המכשפים — התבגרות וקמילה, בחירה ועונש, חיים ומוות - יצירה מקורית ורבת־מעוף.

העבר אף פעם לא נח. העבר הוא העתיד.

תמיד חשבתי שלהיות אמא זאת זכות גדולה, ובמהלך חיי יצא לי גם להכיר נשים שבחרו לא להיות אמהות. בעבר זה היה נראה לי מוזר אבל היום כשאני מביטה על זה מהצד בצורה בוגרת אני אפילו יכולה להבין ולהזדהות עם הבחירה הזאת. מדינת ישראל מעודדת ילודה ולכן נשים שבחרו לא להיות אמהות מתקבלות על ידי החברה שלנו בעין פחות אוהדת.
אישית, אני מכבדת את בחירתה של כל אישה כל עוד היא לא נכנסת לי לתוך הרחם ומבקרת את בחירותי.

דינה קמינר – ד"ר למגדר ופימיניסטית מובהקת שעומדת בראש תנועה של אל-הוריות נמצאת מתה בדירתה כשבובת תינוק דבוקה לגופה.
הרצח הפולחני מסעיר את יושבי תל אביב ובעיקר את כל הרווקות המבוגרות שהחליטו בדעה צלולה לא להביא ילדים לעולם.
החשודה העיקרית ברצח היא שילה הלר, מרצה במוזיאון התנ"ך בת 40, שהכירה את דינה עוד מתקופת האוניברסיטה ותיעבה אותה לאחר שדינה גנבה ממנה את הרעיון שלפיו היו נשים בתנ"ך שלא רצו להיות אמהות.
דינה הפכה את הרעיון למאמר שהיה שנוי במחלוקת וגרם לסערה גדולה בעיקר במגזר הדתי ושילה לא יכלה לשכוח לה את העובדה שכל הרעיון היה במקור שלה.

את גנבת את הרעיון שלי, תמיד גנבת ממני, שדדת ממני הרבה יותר ממאמר. (עמ' 29)

מקרה הרצח המזעזע של דינה גורם לשילה לחזור ולהתחבר לחברות מהעבר שלא היתה איתן בקשר עשרים שנה.
החשד שלה מתעורר והיא חוזרת לשכונת ילדותה בבני ברק כדי לנסות ולדלות עוד פרטים שיכולים להוביל לרוצח של דינה, שם היא נפגשת עם חברות מהעבר שהיתה מעדיפה לשכוח והאקס המיתולוגי שלה שלא נס ליחו.
כאשר רצח נוסף מתרחש וחברה בקבוצת האל הוריות נמצאת מתה באותו מצב בו נמצאה דינה, הזרקור שוב מאיר על שילה שהיתה חברה של שתי הנרצחות והיו לה מניעים משלה לרציחות.

האם שילה היא האשמה ברצח חברותיה או הקורבן הבא של הרוצח האמיתי? ומה בעצם אמיתי או בדיה בכל הסיפור?

דמותה של שילה לא ניסתה להתחבב על הקורא מהרגע הראשון, היתה בה מרירות תהומית וציניות בלתי נשלטת אבל אני הצלחתי להנות ממנה, השנינות והציניות שלה הצחיקו אותי מאד.
שילה ילדותית ותקועה בגיל עשרים אבל משהו בה עורר בתוכי חמלה אימהית וצורך לחבק אותה ואני חושבת שדווקא אמהות היתה מרככת את דמותה ומוציאה ממנה את העוקצנות והרשעות.
אהבתי מאד את כתיבתה של שהרה בלאו, אין ספק שנושא האל הורות הוא משהו שמעורר אי הסכמה בעיני הרבה נשים אבל עדיין נהנתי מהעלילה, מהדמויות ומהכתיבה הנפלאה.

קריאה מהנה.

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן