האחות – סקירה של סוזן צדוק

עשיתי דבר נורא, גרייס. אני מקווה שתוכלי לסלוח לי...

הספר מסופר בשתי תקופות זמן "אז" ו- "עכשיו" זהו ספר מתח פסיכולוגי, הכתיבה טובה אומנם ההתחלה לא סחפה, אבל הזרימה של האירועים הייתה פשוט קריא ולא מעיק, עבר והווה נתנו נקודות מבט ותחברו והצטלבו בצורה מושלמת.

עוברים דרך עם הדמויות, לומדים להכיר אותם, לאהוב את חלקם, לבחור צד טוב יותר או פחות טוב, הרגשתי שאני גדלה איתם ומלווה אותם בהתבגרות שלהם, הדמויות עגולות, הדפים רצים הסקרנות ורמת המתח עולה ונבנית, לא יכולה לציין נקודת זמן אבל זה תופס ולכד אותי.

על העלילה:

גרייס מגיעה לעיירה חדשה לגור עם סבא וסבתה שלה, לאחר טרגדיה משפחתית שפוקדת אותה ועם סוד גדול שנצור בליבה, ההתאקלמות לא קלה לה, חברה חדשה, בית ספר חדש, כל החששות שמלוות לכך. ביום הראשון היא מכירה את צ'רלי שמצליחה לשמור עליה ולתת לה בטחון, שתיהן הופכות להיות החברות הכי טובות, "חברות לנצח" כמו אחיות לכל דבר ועניין, קשר חזק שבלתי ניתן להפרידן.

שהן מגיעות לגיל 18, בתוך קופסא "קופסת זיכרונות" הן קוברות זיכרונות ילדות ומתחילות פרק חדש בחייהן בוגר יותר, אבל רגע לפני שהקופסא נטמנת באדמה, גרייס מגלה בתוכה מעטפה ורודה ולא מורשת לפתוח ולהבין מה צ'רלי הכניסה לתוכה.

מותה של צ'רלי מפתיע את כולם, גרייס מוכת יגון ואבל מחליטה להוציא את הקופסא שנקברה ולגלות את הסוד הגדול שחברתה הסתירה ממנה, היא מגלה סוד מהעבר ושמה לה למטרה למצוא את אביה האובד של חברתה הטובה כדי לסגור מעגל עבורה.

מסלול חייה של גרייס חוזר לשגרה, היא חוזרת לעבודתה בגן הילדים ובמקביל חדורת מטרה למצוא את אביה של צ'רלי, החיפושים מתחילים ברשתות החברתיות ומהר מאוד היא מקבלת פנייה מאנה שטוענת שהיא אחות למחצה של צ'רלי, הדבר הראשון שבולט הוא הדמיון בניהן והיא מרגישה שיש נפש תאומה שיכולה להשלים את החור הגדול שנותר לה בלב מאז לכתה של חברתה האהובה.

חלומות לחוד ומציאות לחוד מסלול חייה משתבש, הדברים הפשוטים היומיומיים שנתנו לה מסגרת וחזרה לשפיות מתעתעים בה, הקרקע תחת רגליה, כל אשר תנסה לעמוד יציבה להתקדם ולהתפתח - חייה יקבלו מהלומה עם אגרוף.

היא לא מצליחה להשתחרר מן החלומות המוזרים ומן התחושה המתמדת שמישהו או משהו עוקב אחריה. הצורך להביט מעבר לכתף מתחיל לערער אותה והיא חייבת למצוא דרך להימלט מן התחושה הנוראית וחוסר השפיות שמלווה אותה והתחושה שכך הזמן נמצאת רק כמה צעדים מאחוריה.

לאורך כל הקריאה, כל כך כאב לי העובדה שגרייס שנדרשת לתקן את עוולות המבוגרים, מעוררת תהיות בדבר מסוגלותם של המבוגרים לשמור על העולם.