Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors
האור במקומות המסתור
תגית:
סופר/ת:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2022
מס' עמודים: 384
סטפניה היא בחורה צעירה העובדת בחנות המכולת של משפחת דיאמנט בעיר פשמישל שבפולין. כאשר הנאצים כובשים את העיר סטפניה נשארת לבדה, וחרף הסיכון הגדול הכרוך בכך היא מחליטה לעשות מעשה ולסייע למשפחתו של אהובה היהודי, בנו של בעל המכולת. זהו סיפור היסטורי מרגש וסוחף המבוסס על סיפורה האמיתי של סטפניה פודגורסקה, שבימי מלחמת העולם השנייה הסתירה שלושה-עשר יהודים בעליית הגג. האור במקומות המסתור, שנהפך לרב-מכר עולמי עטור פרסים, מגולל סיפור מעורר השראה על בחירה אמיצה באור, בעולם של חשיכה גדולה. פרק ראשון

תכירו את סטפניה, או בשם החיבה שלה פושה, בת למשפחה מרובת ילדים. השנה היא 1936, היא מתחילה לעבוד בחנות מכולת בעיירה מקומית בשם פשמישל שבפולין אצל משפחה יהודית. המשפחה שלה היתה עסוקה בחיי ההשרדות וכך משפחת דיאמנט, בעלת המכולת היתה לה לבית חם.

עם הזמן אם המשפחה נקשרה אליה ואף סיפקה לה קורת גג. פושה התחברה במיוחד לאיז'ו, בן המשפחה שבדיוק מלאו לו שמונה עשרה כשגרמניה פלשה לפולין וההפצצות החלו.

הם הבינו מהר מאוד מה שהולך לקרות. השנאה נגד היהודים היתה כבר בכל מקום עוד לפני שהגרמנים הגיעו והבנים של המשפחה הצטיידו בכסף ובבגדים מתאימים וברחו מהאיזור. כולם ידעו כבר מה הגרמנים עושים ליהודים כשהם תופסים אותם. פושה נשארה מאחור עם בני הזוג דיאמנט, הם היו מבוגרים, ממש כמו הסבים שלה. גם הם הבינו שהם לא מוגנים בעיירה שלהם והחלו לברוח גם הם. פושה ידעה שעליה לדאוג להם, אין מי שידאג להם עכשיו, היא תחזיר להם טובה כנגד טובה.

המסע לא צלח, הסכנה ליהודים ארבה בכל מקום אפשרי והם חזרו הביתה לפשמישל, כך גם הבנים. הם מצאו את החנות ריקה, בזזו הכל. את הבית שלהם פתוח, היה ברור שאנשים ביקרו שם ולקחו להם חלק מהחפצים. הגרמנים דפקו על דלתם, רוקנו את ביתם והעבירו את בני המשפחה לגטו הסמוך כשפושה הקתולית נשארת לגור בביתם.

ליבה של פושה נשבר, היא ניסתה לעשות הכל למענם אבל כל מה שעשתה לא היה מספיק.

אני אספר לכם את סוף הסיפור הרי הוא ידוע. פושה הסתירה שלושה עשר יהודים בעליית הגג כשהיא היתה בת 19 בלבד יחד עם אחותה הקטנה. איך היא עשתה זאת ומה קרה להם על הדרך? תצטרכו לקרוא בעצמכם.

עוד סיפור אמיתי על השואה ועוד מחשבות ותהיות שלי איך זה באמת קרה. התמונות בסוף הספר והאיזכורים האותנטיים הוסיפו לעלילת הספר וריגשו אותי. לא להאמין שכל זה קרה באמת.

היה אור במקומות המסתור כי היתה תקווה, רצון לחיות וגם אנשים טובים שסיכנו את עצמם בעונש מוות אכזרי ועדיין בחרו כל יום מחדש להציל יהודים.
איזה אומץ של שתי ילדות, איזו תושיה, איזו הקרבה, אין לתאר זאת במילים.

ספר נהדר, מרתק שלא יכולתי להניח מהיד. אהבתי את הדמויות בסיפור, מצאתי בספר גבורה שאין לתאר, אהבה שאינה תלויה בדבר, תקווה אינסופית ונתינה שלא מוצאים בכל יום.
ממליצה ברותחין לקריאה, עוד סיפור מרגש ומיוחד על השואה. נזכור ולא נשכח!

מתוך הויקיפדיה:

לאחר כיבוש פולין על ידי גרמניה ב-1939 התגוררה פודגורסקה בפשמישל. בני משפחת דיאמנט הוכנסו לגטו פשמישל. פודגורסקה התכתבה עם חלק מהם והוסכם כי הם יברחו מהגטו והיא תנסה לארגן להם מקום מסתור מחוץ לגטו. לשם כך עזבה פודגורסקה את ביתה ועברה להתגורר בבית שכור בפרברי העיר עם אחותה הלנה בת העשר.
בספטמבר 1943 חוסל גטו פשמישל ושני האחים לבית דיאמנט הגיעו לביתה של פודגורסקה עם 11 יהודים נוספים. כל הפליטים הוחבאו בעליית הגג. שתי האחיות דאגו לספק להם מזון. כדי להרוויח את הכסף לקניית המזון עבדה סטפניה פודגורסקה במפעל ובעתות הפנאי תפרה ורקמה, ומכרה את תוצרתה. כמויות המזון שקנתה היו גדולות והיו עלולות לעורר חשד, ולכן נהגה פודגורסקה משנה זהירות בהביאה מזון לבית. אחותה הלנה כיבסה את בגדיהם של המסתתרים ותפרה אותם כשהתבלו. זאת עשו עד שחרור האזור ביולי 1944 על ידי הצבא האדום.
בשנת 1979 הכיר יד ושם בסטפניה פודגורסקה ובאחותה הלנה בתור חסידות אומות העולם. סיפורה הונצח בסרט Hidden in silence משנת 1996.

 

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. יפעת

    כאחת שקוראת המון ספרים וחומר בכלל בנושא השואה…רציתי לומר שהספר מרתק ולא ניתן להניחו מהיד…מתחילתו ועד סופו…כולל את התמונות בסוף והסבר מה קרה לכל אחת ואחד מהנפשות הפועלות…סטפניה-פושה והלנה…הן גיבורות מזן נדיר ביותר…איזו אהבת אדם…חמלה…טוב לב…הזדהות מלאה עם הסבל של המשפחה והיהודים בכלל…איזו הקרבה ואומץ שלא ניתן לתאר…התחלתי לקוראו פעם שנייה כדי לא להחסיר אף פרט…פשוט נפעמתי מתעצומות הנפש של סטפניה והלנה…חסידות אומות עולם לנצח נצחים…

    1. שרון בצלאל

      מסכימה לגמרי!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן