הבחורות האמריקאיות הן כמו אבוקדו. מרכז קשה עם בשר רך והכל ארוז במעטפת מבריקה.
פריז, שנות החמישים.
סאלי ג'יי גורס היא בחורה צעירה ומבולבלת ממיין המשוועת לחופש, שחרור ו"לחיות את החיים" והדבר הורוד היחיד בחייה זהו צבע שיערה.
סאלי ג'יי מחליטה לחפש את מזלה והיא עוברת להתגורר בפריז, שם יש לה נטיה לאבד חפצים וגם לאבד את עצמה בדרך.
היא לא מוצאת כיוון לחיים אבל עד שתמצא היא מספיקה לנהל רומן סוער עם גבר איטלקי נשוי, מנסה את כוחה במשחק ולא בטוחה אם היא מאוהבת בלארי, חבר ילדות ותיק שפגשה במקרה ברחוב או שהיא סתם מאוהבת באהבה.
כשלארי מציע לסאלי ג'יי תפקיד בהצגה שהוא עומד להעלות בקרוב בתיאטרון חדש שנפתח, אין מאושרת ממנה.
במהרה סאלי ג'יי מתקבלת לתיאטרון וחייה מקבלים תפנית עמוסה ומסקרנת.
מאחר שהקראתי בצורה כה מבריקה, שלא לומר מעוררת השראה, יצאתי עם שני תפקידים. יכולתי למות מרוב אושר. (עמ' 67)
בפריז, עיר שסוגדת לאמנים ולאומנות, סאלי ג'יי מוצאת את עצמה נעה בין טיולים מרגשים בשדרת שאנז אליזה ורחובותיה היפים של עיר האורות לבין ארוחות ערב משמימות, ושיחות סרק אינטלקטואליות עם גברים צעירים, ועל אף מאמציה לשדר כלפי חוץ שהיא קלילה ומשוחררת, לא פעם היא תקועה במקומות ללא מוצא ובמצבים שאין מהם מנוס.
כשהיא חושבת לעומק על המושג "חופש" היא מבינה שלפעמים צריך להיזהר מהמשאלות של עצמך וכשהן מתגשמות, לא תמיד יודעים מה לעשות איתן.
חייה עמוסים בחוויות הזויות ואנשים ססגוניים שלא נס ליחם ובתוך כל הקלחת הזאת סאלי ג'יי רק רוצה למצוא את האיזון והשלווה שלה ואולי אפילו להמשיך הלאה לדבר המרגש הבא אבל עד שזה יקרה, היא ממשיכה להסתבך בכל מה שרק אפשר בעיקר בגלל תמימותה.
האם תצליח סאלי ג'יי למצוא את נקודת האיזון שלה ולהגשים את שאיפותיה? האם תמצא אהבת אמת בעיר הכי רומנטית שיש?
דמותה של סאלי ג'יי היתה משעשעת בעיני, במיוחד נטייתה לתת כינויים מוזרים לכל בן אדם שנקרה בדרכה. אהבתי את התיאורים של רחובות פריז שנסכו בי געגוע לעיר האורות.
פחות התחברתי לשיחות המשמימות שהיו פה ושם במהלך העלילה בין סאלי ג'יי לבחורים שפגשה בפאבים או באירועים חברתיים.
בסך הכל סיפור נעורים חביב ושובה לב.
קריאה מהנה.
