סיפור של הישרדות שלאחר מלחמת העולם השנייה, היכולת של אהבה להכיל, לאחות את הפצעים ולהמשיך לחיות כנגד כל הסיכויים.
זהו ספר ראשון של הסופרת אליסון ריצ'מן שאני קוראת, אבל זה לא יהיה האחרון, נהנתי מהכתיבה בגוף שלישי שבעיניי צריך כישרון לכתוב ויחד עם זאת לסחוף, כתיבתה רגישה והדמויות שיצרה עוצמתיות עלי זה עבד מצויין! קראתי את הספר בשישי-שבת ולא יכולתי להניח אותו לרגע מהיד וזאת אינדיקציה לספר שהוא מעולה בעיניי.
סיפור שמתחיל בהיותה של קאיה, פעוטה כבת כשנתיים שנמסרת לאימוץ, למשפחה שבה האם לא מצליחה להתקרב אליה ולעומת האב שמלא את הצורך שלו להיות לה כאב אמיתי, הקשר בין השניים נרקם ונקשר הם ממלאים את החוסר אחד של השני הוא לבת והיא לביטחון במסגרת בטוחה.
בספר ישנם שני סיפורי אהבה מקבילים אוקטביו – סלומה, אוקטביו לומד ספרות, שירה וכתיבה פיוטית שבאמצעותה או מחזר אחרי סלומה אהובתו שהיענותה לחיזוריו ומתאהבת באינטליגנציה הרגשית שלו ותשוקותהם מרחיקות שחקים, הוא ממעמד נמוך והיא ממעמד גבוה, שהוא בא לבקש את ידה מאביה עליו להוכיח את עצמו שהוא ראוי לה.
לימים הפיכתה של צ'ילה מפרה את הכללים ושלטון דיקטטורה בלתי מתפשר ואכזרי במיוחד כובש את המדינה, סלומה מבינה שמה שמשך אותה בבעלה האופי החזק, באידיאליזם שלו התכונה הבלתי מתפשרת בעצם, מובילה אותם לאבדון היא מבקשת מבעלה להוריד פרופיל, אחרת המשפחה שלהם עלולה להכנס לצרה צרורה.
סמואל הינו פסיכיאטר יהודי בן לניצולי שואה מצרפת, נשוי לקאיה נוצריה העוסקת בציור פורטרט של דברים מופשטים, סיפור אהבה נוסף ופשוט, כל אחד מהם הגיע עם רקע קשה שלו ועבר מתוסבך, הם מוצאים אחד את השנייה כל אחד מטעמיו האישיים לחפות על הקושי, הוא מצליח במשרתו כפסיכיאטר המצליח לעזור לאוכלוסיה שלאחר מלחמת העולם השנייה ומציל את הנפשות הפצועות שלהם.
סלומה מגיעה אל סמואל לפגישה לאחר שעליה ועל בעלה אוקטביו ושלושת ילדים לנוס מצ'ילה ולקבל חסות משגרירות שוודיה ארץ קרה, שפה חדשה והתאקלמות קשה, היא שופכת את סיפור חייה, בתאורים קשים ואכזריים הצלקות הפיזיות ונפשיות שהותירו החווית שלה בצ'ילה.
ולסיום הספר מלא בתאורים עדינים ומלאי קסם אבל יחד עם זאת תאורים קשים ואכזריים לא לבעלי לב חלש ואסיים בציטוט
"החיים הם לא סרט קולנוע, הם לא תמיד יפים ופואטיים – החיים לעתים קרובות דורשים מאדם קורבנות למען יקיריו." (עמ' 269)
