Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
דממת הספק
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2017
מס' עמודים: 222
בערוב ימיה כותבת אווה רייך את זכרונותיה ביומן. היא מבקשת להעבירו לאחר מותה אל אבנר בוק, האחראי על בית העלמין בקיבוץ משמר העלייה, אדם זר לכאורה, ואף מבקשת שיספיד אותה. קריאת היומן מערערת את עולמו השביר של אבנר. הוא מרגיש כאילו אווה הציבה מול פניו מראה, שמחייבת אותו להתמודד סוף-סוף עם עברו ועם הסודות הגדולים של חייו. בפני אבנר, וכן בפני הקורא, נפרסים מעגלי חייה המרתקים של אווה, הכתובים בשפה קולחת וברגש רב, החל בלידתה בגרמניה שלפני המלחמה ועד אחרית ימיה בישראל. סוד הקשר בין אווה רייך לאבנר בוק נשמר לכל אורכו של הספר, ונחשף רק לקראת סיומו באופן מפתיע ומצמרר, המהווה את רגע השיא של הספר. תיעוד חייה של אווה רייך ביומן מבוסס בחלקו על סיפור חיים אמִתי.

עם ישראל היה כמו שמש.  בכל מקום שזרח – חיים חדשים צמחו בו מן הארץ.  בכל מקום שעבר הוחלף ממנו – חורבן בא אחריו.

אבנר בוק הוא איש ישר וטוב לב שחייו האישיים אפופים בטרגדיות ילדות.
הוא אחראי על טקסי הקבורה של קיבוץ משמר העלייה ומנהל מזה עשרים שנה את בית העלמין של הקיבוץ יחד עם חברו הטוב ניסים.
יום אחד מקבל אבנר חבילה מוזרה בה נמצא יומן חיים של אישה מבוגרת בשם אווה רייך.  אווה שהלכה לעולמה מבקשת מאבנר שיספיד אותה ויגלה לבני משפחתה את האמת אודותיה.
אבנר מתחיל לקרוא את יומן החיים של אווה ונשאב לתוך ילדותה בברלין בצל מלחמת העולם השניה כאשר אווה נותרה שם בעל כורחה יחד עם הוריה ואחותה.
אמה לא הייתה מוכנה לוותר על מולדתה גרמניה וסירבה להאמין לגורל האכזר שמצפה ליהודים בקצה הדרך, בזמן שאביה לחץ לעזוב הכל ולעלות לארץ ישראל.
בינתיים, שרדה המשפחה בקושי רב כשהרע מכל ממתין להם בפינה ומאיים להרוס אותם לתמיד.

אמא לא רצתה לעזוב. היא הייתה כל כך קשורה לעיר מולדתה, ואהבה כל כך את התרבות והנימוס, הדיוק והסדר, עד שלא תפסה את מה שעומד להתרחש. (עמ' 24)

אבנר קורא ביומן את סיפור חייה הקשה של אווה, נפשו מטלטת נוכח הקריאה אודות התופת שעברה במלחמה, העינויים הקשים והסבל אך בתוך כל זה, היה לה רצון חזק לחיות ולשרוד.
אבנר מרגיש קשר חזק לסיפור חייה של אווה והוא לא יכול שלא להשוות בין חייה שלה לילדות שעברה עליו בצל אם ניצולת שואה שמאורעות חייה גרמו לה לאבד את שפיות דעתה.
הוא חש הערצה כלפי אווה שלמרות כל מה שעברה בשואה, עדיין היא הצליחה להשאר אישה אופטימית ומלאת שמחת חיים, לשקם את חייה בארץ ישראל ולהשאר חזקה ואיתנה לעומת אמא שלו שלא יכלה לתפקד והיתה על סף השיגעון.
אבנר סקרן לדעת מה ההיסטוריה שניסו הוריו להסתיר ממנו כל השנים ומה הקשר של כל זה לחייה של אווה, יש הרבה קצוות פתוחים שאבנר חייב לסגור לפני שהוא מספיד את אווה ושולח אותה לדרכה האחרונה ובאמצע ניצבת הדילמה המוסרית שהוא חייב להתמודד עמה לפני קבורתה.

חוט דק נשזר בין חייהם של אבנר ואווה אבל מה הקשר ביניהם ומדוע בחרה אווה דווקא בו, איש זר, שיספיד אותה במותה?

הספר "דממת הספק" זהו ספר מקסים ומרגש על שואה ותקומה, על הרצון העז לחיות, לאהוב ולהמשיך את שושלת החיים ויהי מה.
הערצתי את דמותה מעוררת ההשראה של אווה והרגשתי עצב עמוק כלפי אבנר, הילד שגדל בצל אמא ניצולת שואה ועבר חיים לא פשוטים שהקרינו על חייו כגבר מבוגר לאב לילדים משלו.
זה מסוג הספרים שקוראים בנשימה עצורה ואי אפשר להרגע מהם גם אחרי סיום הקריאה – מומלץ.

קריאה מהנה

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן