מדלן גרין, שוטרת לשעבר, שפעלה בניו יורק ולונדון, רוצה לקחת פסק זמן מהחיים ולהתכונן לדבר הכי משמעותי בחייה, מגיעה לפריז ביום סוער וגשום כדי לנוח ולצבור כוחות.
גספר קונטס, כותב מחזות מפורסם, ביקורתי מאוד כלפי אנשים והאנושות בכלל, שונא טכנולוגיה. מתנהל ללא טלפון נייד וללא מחשב, נוחת גם הוא בפריז ההומה ומלאת בלאגן והמולה בגלל שביתת עובדים. כל מה שהוא רוצה זה להגיע לדירה ששכר, להיות עם עצמו ולכתוב את המחזה שלשמו הגיע לפריז.
רק שחלומו של גספר לשקט ובדידות מתנפץ כאשר הוא מוצא בדירה ששכרו עבורו את מדלן. מסתבר שהייתה טעות ושניהם שכרו את אותה דירה לאותם תאריכים. דירה של צייר שמת בנסיבות טרגיות.
מכאן הם מתחילים להתוודע לסיפור חייו של שון לורנץ, הצייר המפורסם. כל אחד מתוודע בדרך אחרת ומקבל מידע מאנשים שונים, אך הסיפור בכללותו מרכיב עבורנו את הפאזל הגדול. סיפור חיים טראגי, של אהבה, אומנות ואובדן נורא. מסתבר שמותו של הצייר היה מפתיע ותעלומה מתלווה לימיו האחרונים.
בתחילת הספר כאשר שניהם מגיעים לדירה יש תיאורים כ"כ חיים של האומנות של הצייר שון לורנץ
שממש התחשק לי לקחת מכחולים וקנבס ולצייר משהו לא מוגדר ומלא צבעים חיים ושמחים.
גם מדלן וגם גספר לא ששים לבלות זה בחברת זו אך הציורים המהפנטים ומלאי החיים, ואווירת המסתורין האופפת את דירה, גורמים להם לשתף פעולה.
כאשר הם פותרים את התעלומה מסתבר שהסיפור אינו נגמר ויש להם עוד קצוות לקשור.
בספר אנו נחשפים לחיבוטי הנפש של הדמויות לגבי משמעות החיים, הורות, אהבה ומשפחה.
כל פרק פותח בציטוטים נבחרים של אומנים ידועים. התיאורים בספר כתובים בצורה פיוטית ונרחבת שממש עושה חשק לבקר במקומות המתוארים. באחד הפרקים הוזכר השיר אהבה בת עשרים של ז'אק ברל כדרך לתאר את חיי האהבה של הצייר שון לורנץ', מה שגרם לי ללכת ולשמוע את השיר תוך כדי הקריאה.
רק דבר אחד קטן הפריע לי. בחלק מהספר, הסופר קורא למדלן בשמה ולפעמים בכינוי הצעירה. מעניין איך זה במקור, לפני תרגום.
