Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
דווקא אשכנזייה נחמדה
תגית:
סוגה:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 158
דווקא אשכנזייה נחמדה הוא סיפורה של איילה, אומנית רב תחומית, לאורך ציוני דרך בחייה המקצועיים והאישיים: הילדות בחיפה בצל תקופת בצנע, החשיפה למתחים עדתיים בתקופת השירות הצבאי, החיים בירושלים על כל גווניה וניגודיה, והמעבר לשכונה רמת-גנית ותיקה, המנסה להתמודד עם שינויי הזמן. כל אלו פותחים בפניה של איילה צוהר להצצה אל המרקם החברתי בארץ, על קיבוץ הגלויות שבו. הספר עוסק ברגישות כובשת ונוגעת ללב בנושאים כואבים כמו דעות קדומות, הטרדה מינית, שונות חברתית והתעללות בנשים ובילדים – אך גם בחמלה, מסירות וחום אנושי חוצה גבולות ודורות. ד"ר עיינה פרידמן, ילידת הארץ, היא אומנית רב תחומית (פיסול, צילום, מיצב ומיצג) ואוצרת תערוכות אומנות המתמקדות בעיקר בנושאים חברתיים. עד כה פרסמה שנים עשר ספרי ילדים, העוסקים אף הם בנושאים חברתיים. 'דווקא אשכנזייה נחמדה' הוא הרומן השני שלה למבוגרים אחרי 'שיק פריז', שיצא אף הוא בהוצאת אוריון.

דווקא אשכנזייה נחמדה

לסופרת עיינה פרידמן נחשפתי כאשר סקרתי את ספרה הראשון "שיק פריז". העובדה כי היא דור שני לשואה כמוני, סקרן אותי אז לראות מהן זיכרונות ילדותה.

הספר הנוכחי העכשווי, נוגע בפן העדתי. בילדותי גרתי ליד רחוב רש"י ברמת גן המוזכר בספר בחלקו הראשון. מודה ומתוודה כי עד גיל 18 שנים, לא נחשפתי כלל למושג עדה .למדתי בבתי ספר מעורבים, הייתי בתנועת נוער דתית מעורבת. רק ש"יצאתי לעולם" , הייתה זו השאלה השנייה לאחר שמי- "מה העדה שלך". הרגשה זו חזרה וצפה כבר בפרק הנוסטלגי הראשון בספר. בחירתה את הירקות, שאלותיה מה עושים עם ירק זה או אחר, הובילו את הירקן לזהות את מוצאה ולתייגה.

איילה , אומנית רב תחומית, נשואה לעודד אדריכל במקצועו. לאחר 40 שנים בהן בירושלים , עברו לרמת גן כדי להיות קרובים לידיהם. חלון דירתם משקיף לים, כך שהיא מתרפקת לא פעם על זיכרונותיה מילדותה שבחיפה. תחנות חייה מגוללות בין השאר שיט בספינה  לים הבלטי וביקור במוזיאון ארמיטאז', שם הראתה את בקיאותה הרבה בתחום האומנות וסחפה אחריה מאזינים רבים. חווייתה זו לוותה ברגשות העצמה אישית.  כדור שני לשואה נשבעה כי כף רגלה לא תדרוך על אדמת גרמניה. (האמת- שגם אני ) ודווקא בטיול זה בשל סערה לא צפויה, נעשה שינוי בנתיב ההפלגה וכך מצאה עצמה בצפון גרמניה. לא עוד.

תחנה נוספת נוגעת בהטרדה מינית אותה חוותה בתוך שירותה הצבאי. דווקא היום שהעולם כולו שם את הנושא גלוי על השולחן, לא מפתיע עד כמה חל שינוי בתפיסת עולמנו . היום יש מי ששומע אותך, זאת שחווה הטרדה מינית ,אינה צריכה לעבור תפקיד או לחילופין לסבול המשך הטרדות בלתי פוסקות.

כשכתבתי לעיל כי הספר עכשווי, אי אפשר להתעלם מהתייחסות הסופרת לתקופת הקורונה.        כמו כולם חרדה היתה לשלומה ולשלום משפחתה. חרדות אלו הובילו אותה לבית החולים בשל דופק מואץ. המקום הציף אצלה את המחשבות על הזקנה ועל האפשרות כי בעתיד תזדקק לעזרת בני משפחתה. ושוב דכדוך….

לטעמי המסר של עודד לרעייתו בסוף הספר חשוב מעין כמוהו: "תודה לאל על כל מה שהתברכנו בו.. לא לכולם יש משפחה, ילדים , נכדים, קורת גג ומעט חסכונות לעת צרה, אין לנו זכות להיות עצובים.."

ממי שמעה איילה את המשפט "דווקא אשכנזייה נחמדה"?- קראו בעצמכם.

רחל רוזיליו

אמא לשבעה וסבתא לשמונה (בנתיים..) ספרים זה נשמה - אהבה שאינה תלויה בדבר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן