אבה היתה עיתונאית שהיתה בתקופה מסויימת גורו הזוגיות של שוודיה. היתה לה תוכנית רדיו בנושא שיחד עם פנל מומחים הם ייעצו בנושא ואף כתבה טור בעיתון. לאחר שהתגרשה, כבר הפכה להיות לא רלוונטית, כנראה שאף אחד לא רצה יותר את העצות שלה והיא פוטרה.
ממש במקרה היא התבקשה לכתוב כתבה בעיתון על זוגיות ארוכת שנים, היא הסכימה בלית ברירה. מודעה בעיתון שקראה כמה ימים קודם היהדה לה בראש. 'אחת שחולמת' בת ה 79 כתבה מודעה בטור בעיתון שבקיץ 55 היא פגשה סטודנט לאומנות בפונדק שבו עבדה, הם נפרדו בנסיבות דרמטיות וממש עכשיו משבעלה היקר שהיתה נשואה לו 60 שנה נפטר, היא היתה רוצה לאתר אותו.
אבה מצליחה להגיע לורוניקה שגרה בבית אבות ונוסעת לראיין אותה לכתבה. ורוניקה מפתיעה כשהיא נמנעת לדבר על בעלה והיא דווקא בוחרת לדבר על האהוב הנעלם שלה אי שם לפני שנים רבות.
מפה אנחנו מתחבר לסיפור הפנימי של הספר. הוא מספר על ורוניקה בשנת 1955 שהיתה כבת 17 ועבדה בפונדק. יום אחד שאומן בשם בו מגיע ללון בו היא מתאהבת בו וחייה משתנים.
על הקשר בין הסיפורים ועל מה שקרה בעקבות המפגש בניהן, תקראו בספר שלפניכם.
זהו סיפור על התהליך שעוברת אבה כשהיא מוצאת עצמה לאחר שתי מערכות זוגיות שלא עלו יפה עם הרבה מאוד חרטות ושאלות על אם היתה נוהגת כך או ככה. העבודה בצמוד לורוניקה והסיפור שלה פתחו פצעים בליבה של אבה.
היה מעניין לקרוא את סיפורה של ורוניקה שלא שכחת את אהבת נעוריה גם אחרי עשרות שנים, אהבתי שאזרה אומץ והחליטה לחפש אותו אחרי כל השנים. נהנתי מהסיפורים והתיאורים של הפונדק, האמת היא שהרגשתי קצת שם…
ספר קליל וזורם על שתי נשים אמיצות, על אז ועל היום. על החלטות שנלקחו בעבר ועל ההתמודדות היום יומית איתן גם שנים לאחר מכן.
