Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
דבש פרא
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 340
לפעמים העבר לועג לך. תארו לכם את אֶבָּה, יושבת מול מיקרופון ולא יודעת מה לומר. פעם היא היתה גורו הזוגיות של שוודיה, אבל עכשיו? אחרי הגירושים שלה? מי ירצה להקשיב ברדיו לעצות הרומנטיות שלה? לפעמים גם ההווה צוחק עלייך. כי הנה אֶבָּה מתבקשת לכתוב כתבה על זוגיות ארוכת שנים. מה לה ולזה עכשיו? ומצד שני, איך תוכל לסרב? היא זקוקה לכסף, ועל כן נוסעת לכפר דייגים קטן, שם תפגוש את ורוניקה, שהתאלמנה לאחר שישים שנות נישואים. היא ודאי תוכל ללמד את הקוראים משהו על זוגיות מוצלחת. אלא שדווקא המפגש הזה מוליד רגע מפתיע של כנות. ורוניקה הקשישה אינה מעוניינת כלל לדבר על בעלה המנוח. היא בהחלט אהבה אותו, זה נכון, אולי כמו שאישה אוהבת את התבשיל הכי מוצלח שלה, אבל לזיכרון דרכים משלו: ורוניקה רוצה לדבר על בּוֹ – אהבת נעוריה המתוקה, המסעירה, שנעלמה אך זִכרה מעולם לא נמחה. אט-אט מה שהחל כריאיון מהוסס הופך לחברות בין שתי נשים, זו שלא רוצה לזכור וזו שלא יכולה לשכוח. זו שעתידה לפניה וזו שעֲבָרָהּ שוטף את כל עולמה, זו שסיימה הכול וזו שאולי תתחיל מחדש. אבל מי זו מי? דבש פרא מאת שרה פבורן היה לרב-מכר בשוודיה, וזכויות התרגום שלו נמכרו עד כה לשמונה מדינות.

זהו סיפור על דרכו המיוחדת והעיקשת של הלב לזכור את מה שהגוף מזמן שכח, ועל אהבה שלא דהתה למרות הזמן שחלף.

אבה, אישה שהייתה גורו לזוגיות, מרצה מבוקשת וכותבת ספרים של רבי מכר הפכה בין לילה למושא ללעג. היא לא הקשיבה לעיצות של עצמה ומצאה עצמה גרושה וכעבור זמן מה גם נטושה.

השכל יכול לתת אינספור עצות  אבל ללב תוכניות ודרכים משלו. וכך מאישה עסוקה, מדוייקת ומעשית הפכה אבה להפך הגמור.  מעבירה את ימיה בבטלה וכותבת תשבצים לפרנסתה. פה ושם היא מקבלת הזדמנות לכתיבת טור או כתבה.

רצה הגורל ואבה התבקשה לכתוב כתבה דווקא על זוגיות ארוכת שנים ולגלות מה הסוד שגורם לזוגות להחזיק מעמד יחד כל כך הרבה שנים, וכך היא פוגשת את ורוניקה.

ורוניקה, אישה בסביבות גיל השמונים, התאלמה לא מכבר לאחר נישואים של 60 שנה, נמצאת בבית אבות וחיה את חייה בשלווה. לא מזמן התעוררו בה זכרונות מאהוב נעוריה.

כאשר אבה פוגשת אותה לצורך הכתבה, מסתבר שורוניקה בכלל לא מעוניינת לדבר על נישואיה הארוכים, אלא על אהוב נעוריה ועל קיץ אחד באוגוסט 1955. הקיץ בו עבדה יחד עם אימה באכסניה שלהן וכך הכירה את בו, סטודנט לאומנות. אותו קיץ היה חם מאוד, פריחת הגדילן (הפרח שבכריכה) הייתה בשיאה, וכך גם נוכחות הדבורים באכסניה, והאהבה לבלבה גם היא.

"דמייני לעצמך שאת בית עם הרבה חדרים. ואז זה כאילו אחד מהחדרים האלה נהיה ריק ושומם, אבל כל שאר החדרים המרוהטים עדיין שם. זאת ההרגשה. לא הייתי בכמה מהחדרים האלה כבר כמה שנים" עמ' 96

הסיפור נע בין עבר להווה.

בין סיפור נישואיה ואהבותיה של אבה שהביאוה , שבורת לב, עד הלום, ולהווה בו אבה מנסה לטפל ברגשותיה הסבוכים ובליבה השבור. 

בין סיפור אהבתה הראשונה של ורוניקה, אהבה שנשארה בליבה לנצח ומשמעותית בעיניה יותר מהכל.

ולהווה בו אבה מנסה ליצור סגירת מעגל עבור ורוניקה.

"אף אחד לא יכול להעלם כל עוד את מחזיקה אותו חי בתוכך…" עמ׳ 132

בזמן שאבה מנסה לשכוח ורוניקה מנסה לזכור.

לאורך הקריאה עלתה במחשבתי השורה מהשיר "בלדה על" של יזהר אשדות, "העבר כמו עובר מתכרבל בלב" כל אחת והעבר שלה והדרך בה ליטפה אותו, טיפחה אותו והתמודדה איתו.

מאוד אהבתי את הכריכה. היא יפיפיה ומשקפת בדיוק את התקופה בה התרחש סיפור אהבתה של ורוניקה, אוגוסט 1955. צהוב, יבש וגדילן פורח. בארץ בתקופה זו הוא כבר יבש. 

תיאורי הנוף בספר ממש עושים חשק לצאת ולטייל.

קריאה מהנה.

אורנה שפי

אורנה, אוהבת ספרים ובישולים ומערבבת הכל יחד עם שירים טובים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן