נטלי היא נערה מתבגרת, והיא גרה רק עם אמא שלה, היא הייתה שמחה גם לגור עם אבא שלה ועם שני האחים הקטנים שלה, אבל הוריה עברו גירושין לא כל כך יפים, ויום אחד אבא שלה חטף את שני אחיה הקטנים ונעלם איתם, מאז המשפחה חצויה. החיים של נטלי נעים בין הבית שלה לבית הספר, שני המקומות היחידים שהיא מורשה לשהות בהם, אין לה כמעט חברות, והיא כמעט בטוחה שאף אחד מבית הספר לא יודע את הסיפור שלה. גם בבית שלה לא מדברים על זה יותר מידי, אבל אחרי סדרת אירועים, נטלי מרגישה שהיא רוצה לדעת את האמת והיא יוצאת למסע.
כן שופטים ספר לפי הכריכה, ולמרות שיש עוד ספר עם כריכה דומה, ידעתי שאת הספר הזה אני הולכת לקרוא, הוא נראה לי כל כך מסקרן וכל כך מסתורי. כשהתחלתי אותו נסחפתי בקריאה, הסיפור עצמו מאוד מעניין, ויש משהו בספרי נוער- קשים ככל שיהיו, שנותן איזה מבט אופטימי על העולם.
אני לא אשקר, ככל שהקריאה בספר סוחפת יותר, היא גם מתסכלת יותר, יש משהו כמעט לא אמין בסביבה של נטלי, ורציתי בשלב כלשהו בקריאה להטיח את הספר בראשם של כל הגורמים בסביבתה של נטלי שעיוורים למצב ולא עושים דבר. אמא שחושבת רק על עצמה וחיה מתוך פרנויה, אבא שבחר ילדים מסוימים על פני אחת אחרת, דודה ודודים שמסתכלים מרחוק, בית הספר שלא שם לב לבדידות ולמצב הלא בריא בבית, וחברים שמקבלים את המצב כמו שהוא ולא תמיד מנסים לעזור. אבל אי אפשר רק לדבר סרה, החברים הם גם חלק משמעותי מהסיפור, והם בעצם חלק מהגאולה של נטלי.
הספר גם מציף נושאים חשובים, ואיך אפשר להתמודד איתם. בספר יש כמה חורים, והוא נגמר בטעם של עוד, אני מאוד מקווה שלמרות כל התסכול והכאב שחשתי, יצא ספר נוסף שייתן תשובות, אבל מה שבטוח, הספר הזה ילך איתי במחשבות עוד הרבה זמן. בספר יש כמה קטעים לא פשוטים, ולפעמים שפה לא נאותה, ולכן הייתי ממליצה עליו לילדים מגיל 15 ומעלה.
שורה תחתונה: בחיים, כמו בחיים, זה ניצחונות והפסדים ולעשות הרבה גלים (מוש בן ארי)
