סופסוף סיימתי לקרוא את הספר "גנבת הבורבון" ולמה סופסוף? זה לא כי הוא לא סוחף, מרתק ומותח. אלא רק מהסיבה שנקרא דיגיטלי אז לוקח לי יותר זמן. אני רק יכולה להגיד שאין לי מילים, אני בשוק, אני בהלם, אני המומה 
לפי מה ששמעתי לא מדובר רומן רומנטי קליל. קיבלתי סיפור בתוך סיפור שמגולל מסכת של של טרגדיות, עם הרבה תככים, בגידות, שקרים וסודות שכול העלילה נפתחת כמו תיבת פנדורה, הכל סובב סביב ירושה ומעמדות יש לבן ויש שחור כמו במשחק שח-מט מי ינצח ומי יחוסל?
על העלילה:
הסיפור של פריס לקופר על משפחה משנות ה-70 המשפחה בעשירון העליון שגרה בקנטקי, וההון המשפחתי מיוצר על ידי מזקקה של משקה הבורבון, טמרה בת מבני משפחת מדוקס בת 16 שמתאהבת בליוויי, גבר כבן 30 תפקידו לטפל בסוסים ששייכים לחווה של סבא העשיר שלה.
העלילה בסתבכת כאשר אימה של טמרה מגלה אותם באורווה מתנשקים, מענישה את הילדה החצופה שלה בכך, שמוכרת את הסוס האהוב עליה, ואת ליוויי מפטרת מעבודתו.
מה מסתתר מאחורי הכעס הגדול של אימה על נשיקת נעורים, מה היא מסתירה ואיך זה קשור להיסטוריה של המשפחה?!
ביום שנהר קנטקי עולה על גדותיו, באסון הטבע הגדול, אירוע זה הופך להיות קרש קפיצה של טמרה, להבין שעליה להציל את נפשה, מהמשפחה המטורפת שבה היא חייה.
היא רוקחת תוכניות ויוצאת לחפש את ליוויי ולרתום אותו יחד איתה ולנקום באימה.
הסודות שמתגלים סביב הגברים של המשפחה מרחיקות לכת, הם היו מוכנים לעשות הכל שהשושלת המשפחתית תמשיך לשרוד ולא חשוב במי לפגוע בדרך.
אבל הקללה נוראית שמלווה את המשפחה לא מרפה כל חייהם תרדוף אותם, האם גם טמרה נגועה בקללה ומה עליה לעשות בשביל להסיר אותה מעליה?
סיימתי את הספר ברגשות מעורבים, מצד אחד הוא טוב, מצד שני הוא מטלטל, היו גילויים שלא יכולתי לעמוד בהם, הייתי צריכה הפסקות לעיתים ארוכות. בסוף הספר רשמה הסופרת שהעלילה פרי דמיונה, אני שמחה על כך, לא יכולתי לתאר שמשהו כזה בכלל מציאותי וטוב שכך! אבל אני מעריצה את הסופרת, שיצרה משהו ולא פחדה ממוסכמות, ממגדרים ותבניות, יצאה מהקופסה והביאה את עצמה. זה אומץ.
