Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
גם אני הייתי שם
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2019
מספר עמודים: 279
גם אני הייתי שם הוא ספר פורץ דרך עבור דור שלם שלחם במלחמות מודחקות ובלתי זוהרות, שילם מחירים כבדים ונותר בשקיפותו. יהונתן הרבלין, כותב מחונן במחצית שנות העשרים לחייו, הוא לוחם הנושא עמו צלקות עמוקות בנפש, מראשוני בני דורו לעבד את המלחמה ההיא ומחיריה. הוא עושה זאת בכישרון, בעדינות ובאהבת אדם המחלחלת לכל מילה, ומתגלה כדובר אותנטי נוגע ללב של רוח הזמן. גם אני הייתי שם מלווה את גיבורו בימים שקדמו למלחמת צוק איתן ובמלחמה עצמה, בחדר הפסיכולוג שהוא מופנה אליו כדי להתמודד עם הלם הקרב, ובמסעותיו כתרמילאי בדרום אמריקה. בכך הוא נוגע בתמות נדירות בספרות העברית בת זמננו ונוטע תופעות עכשוויות - הטיול אחרי הצבא, שתיית אלכוהול ושימוש בסמים - לא רק בהקשר החברתי, אלא גם בהקשר הנפשי. כגיבורו הצעיר, גם יהונתן הרבלין צופה בעולם בעיניים קרועות שאינן תמיד מבינות את אשר הן רואות, ודווקא משום כך חוויותיו ותובנותיו מכמירות לב, והאומץ שהוא מפגין בחיטוט בפצעיו העמוקים ביותר, שהם פצעיה של החברה הישראלית כולה, מעורר השראה. יהונתן הרבלין, בן עשרים ושש, סטודנט באוניברסיטה העברית לספרות ופילוסופיה. יהונתן הוא לוחם לשעבר ביחידת הגדס"ר של חטיבת הנח"ל, וכעת מתגורר בירושלים. תהליך הכתיבה והעבודה על הספר גם אני הייתי שם מהווה חלק משמעותי בעיבוד חוויות הלחימה שעבר יהונתן עם חבריו במלחמת צוק איתן ובתהליך ההחלמה מהן.

אני מחשיב את עצמי כאדם שאוהב לקרוא. יותר מזה, כבעל הפרעות קשב, קשה לי לראות טקסט כתוב ולא לקרוא אותו. אבל כבעל אותם הפרעות ממש, יש לי גם הגבלה. קשה לי מאוד עם טקסטים ארוכים. קשה לי כמובן עם ספרים, וככל שהם יותר ארוכים או מייגעים כך קשה לי יותר.

אבל פה ושם יש איזה ספר שמצליח לתפוס אותי. כזה שכבר בפתיחה ראשונה, כבר אני קורא 2-3 פרקים בלי יכולת לעצור. זה לא שאני לא קורא בכלל (אחרת לא הייתי בבמה המכובדת הזו), אבל יש ספרים ויש ספרים. עדיין לא הצלחתי להגדיר לעצמי מה צריך להיות בספר כדי שיתפוס אותי. אבל אחד מאותם ספרים שבהחלט תפסו אותי לאחרונה הוא "גם אני הייתי שם" של יהונתן הרבלין. ולא סתם שהספר תפס. זה גם מסוג הספרים שקשה לעזוב. שלא רוצים שהם יסתיימו. ואז, 2-3 פרקים לפני הסוף, הספר מונח לידי, אני רוצה לפתוח אותו כי הוא מרתק אותי, אבל במחשבה שניה אני משאיר אותו בצד כי אני לא רוצה שהוא כבר ייגמר.

אז על מה הספר? אפשר לומר שהספר מדבר בעיקר על אומץ. על אומץ כפול ומשולש. על האומץ קודם כל לכתוב את הספר. לכתוב ולתאר משבר נפשי זה משהו קשה מאוד. לא בטוח אם כשעושים את זה בגוף שלישי זה קשה יותר או קל יותר (יש שיגידו כך ויש כך) אבל בניגוד לספרים רבים שנכתבו כחלק מהליך טיפולי, כאן הסופר לא מתבייש גם לכתוב את זה. ולא רק זה, הוא מתאר למעשה חלקים נרחבים מהתהליך עצמו.

וזה לא האומץ היחיד בספר. אומץ לא פחות גדול לדעתי הוא התיאור של המסע בדרום אמריקה. מסע של חודשים ארוכים, לבד. זה לא שהמחבר או המספר הוא היחיד שעשה זאת, אך עדיין לעזוב הכל מאחור ולנסוע לבד זה קשה מאוד לדעתי. לי בטח אין את האומץ לזה.

כך או כך, הספר מחולק לסירוגין באופן פרק אחד מתאר את המסע של הגיבור, "יער", בדרום אמריקה לאחר השחרור מצה"ל, ופרק שמתאר את שיחתו עם הפסיכולוג, כשרובה ככולה עסוקה בתיאור שירותו הצבאי כלוחם בגדס"ר נח"ל (אומץ, כבר אמרנו?), כשבסיום הספר מגיעים לימי מבצע צוק איתן ולאובדן של חבר קרוב. הפוסט-טראומה מהקרב הזה יחד עם השבר מהאובדן הגדול הם למעשה הטריגר של הספר, של הסיפור ושל המסע כולו.

התיאורים החיים הן של הקרבות, הן של ספת הפסיכולוג (שהלוואי וכל המטפלים למיניהם היו כאלה), והן של הטיול, הם תיאורים כל כך חיים ומציאותיים שלמרות שלא זכיתי להיות בשני המקומות הללו המחבר הצליח דרך המלים להעביר לי תיאור חי ומדוייק של המציאות וממש להכניס אותי פנימה.

אני כבר רואה את אלה שאומרים למראה הספר "אין לי כח לעוד ביוגרפיה צבאית", או "למה שוב פוסט-טראומה?", אבל זה מקרה אחר. כאן לא מתארים את הבעיה ואת התסמינים. כאן מתארים נכנסים לתיאור המלא של איך נהייתה הטראומה ואיך יוצאים ממנה. זה בסופו של דבר ספר טיפולי, ספר מסע וספר בגרות והתמודדות גם יחד. וישראלי. הכי ישראלי ועדכני שיש.

אהבתם? שתפו!

דוד פרוידיגר

דוד, 36, ירושלמי בנשמה, מכור למילה הכתובה- לקרוא, לכתוב ומה שביניהם.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן