Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
ג'ולייט
סופר/ת:
מוציאים לאור: ,
שנת הוצאה: 2010
מס' עמודים: 505
"אומברטו שלח את ידו ונגע בלחיי ברוך, כאילו ידע שאם אסע, לעולם לא אחזור. וגם אם אי פעם ניפגש שוב, לא נשב כך יחד במסתור ילדוּת, גבנו מופנה אל העולם שבחוץ." כשג'ולי ג'ייקובס מקבלת בירושה מפתח לכספת בסיינה, איטליה, נאמר לה כי הוא יוביל אותה לאוצר משפחתי עתיק יומין. עד מהרה היא יוצאת למסע פתלתל והרה סכנות אל ההיסטוריה של אּמהּ הקדומה ג'ולייטה, שאהבתה האגדית לצעיר ששמו רומיאו הרעידה את אמות הסיפים בסיינה של ימי הביניים. דרכה של ג'ולי מצטלבת עם צאצאי המשפחות המעורבות בסכסוך הדמים הבלתי נשכח של שייקספיר, ואט-אט מתחוור לה שעדיין לא סרה מעל ראשם הקללה הידועה לשמצה - מגפה על שתי המשפחות גם יחד! - ושהיא-היא הבאה בתור. האדם היחיד, כך נדמה, שמסוגל להציל את ג'ולי מגורלה הוא רומיאו - אך היכן הוא? "פורטייר מנווטת בין רמזים בדויים לתפניות עלילתיות, והתוצאה היא סיפור אהבה מסועף ומורכב בלשון קולחת וקצבית, המזכיר ברוחו את 'צופן דה וינצ'י'."

הספר "ג'ולייט" הקסים אותי בקריאה הראשונה שלו, השניה, השלישית, ואפילו שמר על הקסם שלו גם בקריאה הרביעית והלאה. טוב, אני מודה, מהשלישית קראתי רק את החלקים המודרניים של הספר. הנה, תפסתם אותי. אני רומנטיקנית חסר תקנה.

מה יכול להיות יותר רומנטי מאשר סיפורם של רומיאו ויוליה, זוג הנאהבים הטראגי של שייקספיר? ואכן הסיפור המפורסם מתכתב עם העלילה המודרנית של הספר. הסופרת אן פורטייר שוזרת את עלילת העבר של הזוג הידוע עם עלילת ההווה המתרחשת באמריקה ובאיטליה, ואני תיכף עושה לכם סדר בבלאגן.

הווה. ג'ולי ג'ייקובס ואחותה ג'אניס, הן זוג תאומות בשנות העשרים שלהן, שאין יותר שונות מהן זו מזו באופיין. ג'אניס שנולדה ארבע דקות לאחר ג'ולי, היא התאומה התוססת, הבלאגניסטית, זאת שמושכת את תשומת הלב ואת אור הזרקורים מאז היותן ילדות קטנות, התאומה קלת הדעת שאוהבת לנצל את מה שהחיים נותנים לה ולהחליף גברים כמו גרביים. אין לה ערך לכלום, לא למורשת המשפחתית ולא לאחותה. לעומתה ג'ולי היא התאומה השקולה, הרצינית עם הרגליים שנטועות היטב בקרקע, הביישנית, הרומנטיקנית, השלומיאלית, שברור שהקשרים המשפחתיים מהעבר חשובים לה לא פחות מחייה בהווה. השתיים משתלבות אחת עם השניה כמו מים ושמן. כלומר, לא משתלבות.

ג'ולי וג'אניס חיו אצל אחות סבתן רוז בארה"ב מאז מות הוריהם בילדותן, מוות פתאומי שהותיר אותן כאובות ועם המון סימני שאלה. ג'ולי תמיד הקפידה לכבד את רוז ולהיות הילדה הטובה והמתחשבת, זאת שהולכת בתלם, בעוד שג'אניס התמידה בהתנהגות ילדותית ואנוכית. עם השנים האחיות מתרחקות זו מזו ובקושי מתראות, ויחסיהן מתערערים לאור הפערים הללו.

השתיים נאלצות להיפגש שוב לאחר מותה של רוז, בעת קריאת הצוואה באחוזה המשפחתית. למרבה הפתעתה של ג'ולי נודע לה שדודתה החליטה להוריש את כל נכסיה לאחותה, ג'אניס. נישולה החד משמעי והלא צפוי מהירושה גורמת לג'ולי אכזבה עצומה, ולאחותה שמחה לאיד, שכן רוז חיבבה את ג'ולי מאוד והעניקה לה יחס חם לאורך כל השנים. מה שג'ולי אינה יודעת הוא שרוז תכננה עבורה עתיד מסעיר יותר מלרשת אחוזה ישנה ומתפוררת, היא תכננה עבורה מסע מעבר לים שיכלול גילוי של סודות משפחתיים, הרפתקאות מצמררות שיער ואהבה שמגיעה פעם בחיים, אהבה ששווה למות למענה.

עבר. אז מה הקשר בין רומיאו ויוליה של שייקספיר לשתי התאומות החיות באמריקה בת זמננו? הדודה הזקנה משאירה אחריה מכתב שהיא נותנת למשמורת לעוזר הנאמן ושומר הסוד שלה, אומברטו, עבור ג'ולי. וזו האחרונה תגלה בקריאת המכתב כמה עובדות חדשות על חייה שיטלטלו אותה. המכתב שקיבלה מכיל מפתח שמתאים לכספת בבנק בעיר סיינה שבאיטליה, וג'ולי מתבקשת לצאת ולבדוק אילו סודות מכילה הכספת ואיך זה קשור למותם של הוריה.
לג'ולי יש הרבה סיבות לא לנסוע לאיטליה, ראשית היא אינה טיפוס הרפתקתני, שנית בעברה יש מקרה פלילי שלא באשמתה שהתרחש שם, ויש נגדה צו המונע ממנה לשוב אל איטליה. אך המפתח והמכתב מעלים שאלות רבות בנוגע לחייה ועברה. האם תשאר ג'ולי באיזור הנוחות שלה ותחזור ללמד ילדים תיאטרון ואת המחזה הנוגע ללב של שייקספיר או האם היא תעז לצאת להרפתקה ולפענח מה גרם למות הוריה?

הספר כתוב בהומור שנון, עם דימויים שממש גרמו לי לעיתים לצחוק בקול. אך אל תטעו. אין מדובר ברומן קומי, אלא ברומן רומנטי-היסטורי. את המסע של ג'ולי לגילוי הסודות המשפחתיים שוזרת הסופרת עם קטעים מהעבר, המתרחשים בסיינה ובהם מופיעים הגיבורים רומיאו וג'ולייטה. כן, ההם. או לפחות פרשנות שלה לאירועים המתרחשים במחזה.

החלק המודרני של הספר והחלק ההיסטורי, משלימים זה את זה, מגלים טפח מהעבר, המסביר את הווה, ובה בעת מכסה טפחים. העלילה מתפתחת באופן מרתק וקולח ומובילה את הקורא לפתרון כל התעלומות.

"אני יודע שאת עדיין כועסת שלא סיפרתי לך מי אני," הוא אמר וליטף את שערי. "אולי פחדתי שתתאהבי בשם ולא באדם, אבל האמת הפוכה בדיוק. פחדתי – אני עדיין פוחד – שכשתשמעי את הסיפור שלי, את הסיפור של רומיאו מארסקוטי, תצטערי שאי פעם פגשת אותי."

ולי כל מה שנותר לומר הוא: "הו, רומיאו רומיאו!" כפי שאמרה ג'ולייט במרפסת במחזה הידוע.

ממליצה בחום לכל הרומנטיקנים ואוהבי ההיסטוריה שביניכם. מקסים!

אהבתם? שתפו!

הילה ארוון

אוהבת לקרוא רומנים היסטוריים, ספרי עיון לצורך תחקירים, מותחנים ובכלל כל ספר טוב באשר הוא. בלוגרית ספרים לעת מצוא ואימא עסוקה מאוד.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן