גודאי – סקירה של חגית בן-חור

גודאי היא ילדה שחיה את חייה השלווים באתיופיה עם הוריה ואחיה.
בימים היא מבריחה קופים משדה התירס, קוטפת אפונים ופולי קפה מצמרות העצים ובערב מספרת סיפורי אגדות לאחותה הקטנה, אלמז עד שתרדם ובסך הכל יש לה ילדות מאושרת.
החלום הכי רחוק שלה הוא שאחיה יביא לה סוכריות מהשוק או סתם שמלה חדשה ופרחונית.
יום אחד מגיעים לביתה אורחים- סטודנט להנדסה ואשתו, אשר באו מאדיס אבבא הרחוקה והם מספרים שהם מתכוננים למסע רגלי לירושלים הקדושה.
בואם של האורחים גורם להתרגשות גדולה בקרב תושבי הכפר.

אני זוכרת היטב את ההתרגשות של כולנו בערב ההוא, משהו קרה! דבר שאת מרחביו ועומקו אי אפשר היה לשער אז, לא מגובה הדשא וגם לא מהפסגות הגבוהות והמקודשות ביותר שבהרים. (עמ' 36)

החיים ממשיכים בין חתונות לפרידות, עבודת האדמה וקשיים יום יומיים כמו רעב ומריבות עם השכנים הנוצרים.
גודאי בטוחה שהיא לא מספיק חזקה, גבוהה ויפה כמו אחותה הצעירה אלמז ויש ביניהן תחרות סמויה שלא נאמרת במילים, אלמז לעומת זאת מקנאה בחוכמתה של גודאי ובמיוחד כשהיא שומעת שגודאי מתחילה ללמוד בבית הספר, אך למרות הכל, הקשר ביניהן חזק ויציב.
גודאי עוזבת את ביתה ועוברת לגור עם אחותה הגדולה למלם ובעלה כדי להיות קרובה לבית הספר ולמרות הקשיים וגעגועיה למשפחתה, היא שמחה להיות תלמידה אבל לא פחות שמחה לחזור לביקור "מולדת" בבית.

לא הייתי בבית כמה שבועות אבל הרגשתי כאילו עברו חודשים, וכשהתקרבנו אל המקום שממנו יורדים בהר אל הכפר שלנו התחלתי לרוץ. (עמ' 123)

כאשר בני המשפחה מקבלים מכתב אוהד מהסטודנטים שהגיעו לירושלים, הם מתלבטים האם גם הם צריכים לעזוב הכל ולעלות ארצה.
בכל פעם יש משהו שעוצר בעדם מלעזוב וגורם להם להשאר אך לבסוף הבריחה מאתיופיה היא בלתי נמנעת והפור נופל.
המסע במדבר קשה מנשוא, ההליכה מפרכת, בימים חם מאד ובלילות קר, חיות טרף ממתינות בכל פינה וגם שודדים שמחפשים כסף קל, הרעב והצמא קשים לא פחות והמשפחה עוברת טלטלה לא פשוטה.
האם יזכו להגיע לארץ הקודש ולשים קץ לסבל הרב שעברו?

הספר "גודאי" נכתב בצורה מרגשת וקסומה כמו שרק מעין בן הגיא יודעת לכתוב.
מעין  מכניסה אותנו דרך כתיבת הספר לעולמם של בני העדה האתיופית, לטקסים, הגינונים וחייהם הייחודיים.
הספר מבוסס על ילדותה וחייה המרגשים של זהבה גושן שעוסקת היום כמתורגמנית ומגשרת של העדה האתיופית.
זהו ספרה השני של מעין בן הגיא שאני קוראת ונהנתי ממנו מאד, לקראת הסוף כבר לא יכולתי לעצור את הדמעות, כל הספר עצרתי את נשמתי ורק בסוף הכל השתחרר החוצה...מומלץ לקריאה, במיוחד לילדים שלנו.

קריאה מהנה