גודאי
הוצאה לאור:
ספר:
תאריך הוצאה: 2016
מספר עמודים: 249
גוּדַאי, ילדה שמפחדת לטפס על עצים ובטוחה שהיא מכוערת, נוטשת את חיק משפחתה ואת כפר ילדותה כדי להיות הראשונה שתלמד בבית הספר. במהרה היא תצא לדרך ארוכה יותר, אל עיר הפלאות המצופה זהב והנוטפת דבש – יֵרוּסַלֵם. סיפור ילדות והתבגרות זה מבוסס על קורות חייה של זהבה גושן, והוא נולד מאהבה ומחבֵרוּת. זהבה סיפרה, מעין האזינה ורשמה, וכך נרקם מסמך ספרותי ייחודי, שאינו נרתע מלחשוף גם את קשיי החיים ואת אכזריותם. דף אחר דף נפרשות בפנינו האינטימיות המשפחתית, הקִרבה לאדמה ולבעלי החיים, והאפשרויות שפתוחות ושחסומות בפני ילדוֹת ובפני נשים בחברה שבה הגברים מקבלים את ההחלטות. גודאי כתוב בכישרון ובהומור דק. מעין בן הגיא משכילה לתאר במילים פשוטות ובנימה קולעת את סיפור חייה של זהבה גושן, ולצייר דיוקן חי ומרגש של ילדה אחת. הספר פותח צוהר למציאוּת החיים בכפר יהודי קטנטן ברמה האתיופית ומשמיע קול רענן החסר מאוד בשיח על הקהילה האתיופית בארץ, בציבוריות הישראלית ועל מדף הספרים העברי. זהבה גושן עלתה לארץ מאתיופיה ב-1984. היא מַנחת הורים ובעלת תואר בחינוך ממכללת דוד ילין. מעין בן הגיא היא סופרת ובוגרת החוגים לספרות השוואתית, לתולדות האמנות ולעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית.

גודאי היא ילדה שחיה את חייה השלווים באתיופיה עם הוריה ואחיה.
בימים היא מבריחה קופים משדה התירס, קוטפת אפונים ופולי קפה מצמרות העצים ובערב מספרת סיפורי אגדות לאחותה הקטנה, אלמז עד שתרדם ובסך הכל יש לה ילדות מאושרת.
החלום הכי רחוק שלה הוא שאחיה יביא לה סוכריות מהשוק או סתם שמלה חדשה ופרחונית.
יום אחד מגיעים לביתה אורחים- סטודנט להנדסה ואשתו, אשר באו מאדיס אבבא הרחוקה והם מספרים שהם מתכוננים למסע רגלי לירושלים הקדושה.
בואם של האורחים גורם להתרגשות גדולה בקרב תושבי הכפר.

אני זוכרת היטב את ההתרגשות של כולנו בערב ההוא, משהו קרה! דבר שאת מרחביו ועומקו אי אפשר היה לשער אז, לא מגובה הדשא וגם לא מהפסגות הגבוהות והמקודשות ביותר שבהרים. (עמ' 36)

החיים ממשיכים בין חתונות לפרידות, עבודת האדמה וקשיים יום יומיים כמו רעב ומריבות עם השכנים הנוצרים.
גודאי בטוחה שהיא לא מספיק חזקה, גבוהה ויפה כמו אחותה הצעירה אלמז ויש ביניהן תחרות סמויה שלא נאמרת במילים, אלמז לעומת זאת מקנאה בחוכמתה של גודאי ובמיוחד כשהיא שומעת שגודאי מתחילה ללמוד בבית הספר, אך למרות הכל, הקשר ביניהן חזק ויציב.
גודאי עוזבת את ביתה ועוברת לגור עם אחותה הגדולה למלם ובעלה כדי להיות קרובה לבית הספר ולמרות הקשיים וגעגועיה למשפחתה, היא שמחה להיות תלמידה אבל לא פחות שמחה לחזור לביקור "מולדת" בבית.

לא הייתי בבית כמה שבועות אבל הרגשתי כאילו עברו חודשים, וכשהתקרבנו אל המקום שממנו יורדים בהר אל הכפר שלנו התחלתי לרוץ. (עמ' 123)

כאשר בני המשפחה מקבלים מכתב אוהד מהסטודנטים שהגיעו לירושלים, הם מתלבטים האם גם הם צריכים לעזוב הכל ולעלות ארצה.
בכל פעם יש משהו שעוצר בעדם מלעזוב וגורם להם להשאר אך לבסוף הבריחה מאתיופיה היא בלתי נמנעת והפור נופל.
המסע במדבר קשה מנשוא, ההליכה מפרכת, בימים חם מאד ובלילות קר, חיות טרף ממתינות בכל פינה וגם שודדים שמחפשים כסף קל, הרעב והצמא קשים לא פחות והמשפחה עוברת טלטלה לא פשוטה.
האם יזכו להגיע לארץ הקודש ולשים קץ לסבל הרב שעברו?

הספר "גודאי" נכתב בצורה מרגשת וקסומה כמו שרק מעין בן הגיא יודעת לכתוב.
מעין  מכניסה אותנו דרך כתיבת הספר לעולמם של בני העדה האתיופית, לטקסים, הגינונים וחייהם הייחודיים.
הספר מבוסס על ילדותה וחייה המרגשים של זהבה גושן שעוסקת היום כמתורגמנית ומגשרת של העדה האתיופית.
זהו ספרה השני של מעין בן הגיא שאני קוראת ונהנתי ממנו מאד, לקראת הסוף כבר לא יכולתי לעצור את הדמעות, כל הספר עצרתי את נשמתי ורק בסוף הכל השתחרר החוצה...מומלץ לקריאה, במיוחד לילדים שלנו.

קריאה מהנה

 

אהבתם? שתפו!

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט