לפני שאני מתחילה, אני חייבת להודות שסביר להניח שלא הייתי קוראת את הספר הזה על דעת עצמי. הייתי מרימה אותו בגלל הכריכה, אבל ברגע שהייתי קוראת קארו, פראג וחצי אדם-חצי חיה, הייתי מחזירה אותו בעדינות וממשיכה בחיי. כזאת אני, שטחית שאוהבת דברים יפים ואמריקאים.
אבל חברה שאני סומכת עליה המליצה, אז החלטתי לתת לספר צ'אנס. ואני שמחה שנתתי.
אווירת המסתורין שמלווה את הספר תפסה אותי ישר, וגם אני רציתי תשובות לשאלות שעלו לדמות הראשית, קארו. היא לא הבינה בדיוק מי היא, או מי אלו הכימרות שגידלו אותה. אך מעולם לא קיבלה תשובות, בטח שלא מברימסטון, שתפקד כמו אבא בשבילה לאורך השנים.
קארו חיה לבד בדירה משלה ומנהלת חיים נורמטיביים של תלמידת תיכון. יש לה אקס, יש לה חברה הכי טובה, ולכאורה היא בסדר. רק שמידי פעם היא נאלצת להיעלם בלי להסביר, לעיתים היא חוזרת רק לאחר כמה ימים, חבולה אבל שותקת. היא לא יכולה להסביר. איך תסביר, אם היא בעצמה לא באמת יודעת?
היא חיה בשגרה שלה, בין בית ספר לשליחויות ברחבי העולם, ונדמה שלעולם לא תצליח להרכיב את הפאזל של חייה, אך אז היא נתקלת במלאך, ומאז אותו המפגש חייה משתנים. המלאך הוא הדבר היפה ביותר שראתה, והיא מהופנטת אליו, כמעט כמו שהוא אליה.
במהלך הספר, קארו לא תמיד מצליחה להבחין בין חבר לאויב, או להבין מה המשמעות שמאחורי המעשים והמילים של הסובבים אותה. היא חיה בתחושת זרות, והיא עושה כל שביכולתה כדי לברר מי היא, מהיכן הגיעה ומי הם הכימרות שהחשיבה כמשפחתה.
אהבתי מאוד את הקצב של הספר, לא הרגשתי שהוא נמרח אך גם לא רץ. זה נתן לי להרגיש את העולם של קארו, ללמוד על ההיסטוריה העתיקה של המלאכים והכימרות. במהלך הספר אנחנו נחשפים גם לנקודות מבט שונות, וזה משלים את התמונה באופן נהדר.
הסוף של הספר הפתיע אותי לטובה, אני חושבת שהוא זה שנתן את הטוויסט והשאיר אותי עם טעם טוב בפה.
הכתיבה זורמת, ולמרות שמדובר בנערה, הסיפור לא הרגיש לי ילדותי ורדוד. אהבתי את סיפורי הרקע, ולמרות שלעיתים סופר על יצורים שהם לא אנושים וחיים במציאות שונה, הזדהיתי איתם מאוד. בנוסף, לאורך הספר נהנתי מאוד משמות הפרקים, שזה פלוס חמוד בעיניי.
בסך הכל ספר מקסים עם כמה נקודות למחשבה. אחריו יש עוד שני ספרי המשך שעוד לא הצלחתי לשים את ידי עליהם, אבל אני בהחלט אמשיך לקרוא.
לכל חובבי הפנטזיה הרומנטית (הלא דביקה, יש לציין לשבח), זה ספר שתוכלו להנות ממנו.
