שכחו מכל מה שחשבתם על בנות ים.
אין להן סנפירים. הן לא חיות רק מתחת למים. הן אומנם יפות בקטע אחר, וזה נכון שהקול שלהן מפתה, אבל הוא לא מפתה רק גברים. כל מי שישמע את הקול שלהן יתפתה
למות.
אלו לא חיים שקיילין בחרה לעצמה. היא בעצמה נקראה למוות על ידי בת ים, אבל בבחירה בין מוות עם שאר משפחתה וחיים בתור בת ים, היא בחרה להישאר. היא נעה בין אהבה לים, שמתפקד כמו האמא שקיילין איבדה, לבין שנאה לשירה הקטלנית שהיא נאלצת לקחת בה חלק. היא לא רוצה ליטול חיים, ועד כמה שהיא מודה על הזכות להיות חלק ממשפחת בנות הים, היא אכולת אשמה. שלא כמו שאר בנות הים, היא לא נהנת מחיים ללא צורך בשינה או אוכל. היא לא אוהבת לצאת לחגוג, לא מוצאת נחמה בסטוצים אקראיים. היא צמאה לקשר, לשיחה, אבל מאחר ואף בן אדם לא יכול לשמוע את קולה מבלי למות, היא נאלצת לחיות כשהיא מרגישה מבודדת.
נשארו לה רק 20 שנה עד לתום השירות שלה. היא כבר עברה 80 שנים בשירות הים והמצפון שלה הוכתם באלפי בני אדם שהרגה עם הקול שלה. היא מחכה לזמן שבו תוכל סוף סוף להשתחרר, גם מרגשות האשמה וגם מהים, ותשכח מהכל. רק כך תוכל להכיר מישהו ולהתחתן, לשכוח הכל ולהשתקע במקום נחמד. רק כך תוכל לחיות באמת.
קיילין שקועה בשיגרה שלה. אולי בגלל זה היא לא מצפה להתאהב. היא פוגשת באיקנלי, שנדמה שלא אכפת לו שהיא לא יכולה לדבר. הוא בכל זאת מקשיב. קיילין מנסה להילחם ברגשות שלה ולהתנתק, אבל הגורל יודע טוב יותר, ויש לו תוכניות אחרות בשבילה.
אתחיל מהכריכה. אני יודעת, כריכות עם גב של נערה לא מעוררים כבוד בקרב רבים מהקוראים, אבל אני מאוד אוהבת. זה ישר משך אותי. הכריכה מהממת בעיניי. אהבתי מאוד את השימוש בשם בת הים, משהו שכולנו מכירים.
אני חושבת שהסיבה שכן אהבתי את הספר היא שיש סיפור רקע טוב. זה לא רק בן פוגש בת (שאגב אני ממש לא אוהבת, וזה גם מה שהיה לא לטעמי כאן), יש פה היסטוריה ארוכה של בנות ים, מערכת יחסים אחת עם השניה, עם הים… חוקים שונים. מהבחינה הזאת הספר נהדר.
מה שכן הפריע לי היה ההתאהבות. קצת סיפור סינדרלה… הנסיך פוגש את הנסיכה ותוך פחות משעתיים היא אהבתו הנצחית. קשה לי שגם כאן, לא באמת היה להם זמן להתאהב ולפתח רגשות חזקים. אבל אני שמה את זה בצד, כי זה משהו שמפריע לי מאוד ואני מניחה שלקהל היעד קצת פחות.
הספר כתוב נהדר. אני מאוד אוהבת את הכתיבה של קיארה קאס והסיבה שישר ניגשתי אל הספר היא שספרי המועמדת שלה הם בין האהובים עליי. מה שכן, אני חייבת לציין שהדיאלוגים מאוד מאוד חלשים בעיניי. יש ספרים שגורמים לי לרצות להיות חברה של הדמויות רק מאיך שהן מדברות אחת עם השניה, ופה זה פשוט לא קרה. לא צחקתי מהם, לא התרגשתי יותר מידי. זה היה יכול להיות טוב יותר.
אהבתי את ההתייחסות של קאס אל הים כאל יישות, זה היה מעניינת מאוד ותרם לעלילה.
ספר מתוק, כתוב היטב, קליל ומרענן.
אגב, אני האזנתי לספר השמע שלו. למי שמקשיב באנגלית, אני ממליצה מאוד.
