בפוקר, אתה מקבל חמישה קלפים. שלושה מהם אתה יכול להחליף, אבל השניים האחרים הם שלך לתמיד: משפחה ומולדת.
רוי המילטון הוא איש מכירות כהה עור שחי באטלנטה יחד עם אשתו האמנית היפהפייה סלסטיאל.
בילדותו גדל רוי בבית שלא חסר בו כלום, הוא אמנם לא גדל בבית עשיר אבל הוריו גידלו אותו כיאות, לא החסירו ממנו מאומה ושלחו אותו לקולג' כדי שיהפוך לגבר משכיל ומלומד, שם הוא גם הכיר לראשונה את סלסטיאל.
רוי וסלסטיאל הכירו דרך אנדרה, חבר הילדות שלה אבל לקח להם עוד כמה שנים בנפרד כדי להבין שהם כנראה צריכים להיות ביחד.
רוי מאושר בחיי הנישואין שלו, הוא אמנם אוהב לפלרטט עם נשים אחרות אבל אהבתו המלאה נתונה לסלסטיאל לה הוא נשוי מזה שנה וחצי.
הדבר היחיד שמעיב על יחסיהם הוא יחסה של אוליב, אמו של רוי כלפי סלסטיאל שמבחינתה עדיין לא נולדה האישה שהיא מספיק טובה בשביל הבן שלה.
נקודת מפנה בעלילה מתרחשת ערב אחד כאשר הזוג הצעיר מבלה לילה במוטל דרכים לאחר ביקור אצל הוריו של רוי. באותו לילה רוי מואשם שאנס את אחת האורחות של המוטל והוא נעצר מיד.
אם זה לא יילך כמו שאנחנו מקווים, אני לא רוצה שתחכי לי. אני לא יכול לבקש ממך שתבזבזי את החיים שלך למעני. (עמ' 51)
למרות שסלסטיאל ובני משפחתו של רוי מנסים להוכיח את חפותו ולהציג אותו כאדם הגון וישר, הוא מורשע ומקבל עונש קשה מנשוא של ישיבה בכלא ל 12 שנים.
חייהם של הזוג הצעיר והמאוהב הזה מתהפכים על פיהם ברגע מטורף אחד.
במשך השנים השניים חושפים את לבם במכתבים שהם שולחים זה לזו, סודות מתגלים, משברים צצים, היחסים שלהם עוברים עליות ומורדות, הרי איך אפשר לנהל זוגיות נורמלית בין גבר לאישה כאשר מרחק רב מפריד ביניהם?
כאשר רוי וסלסטיאל נישאו הם היו צעירים מאוהבים ונחושים אבל השנים עוברות וסלסטיאל רוצה חיי משפחה, אהבה, בן זוג לחיות איתו באותו הבית, ועד מתי היא תחכה לרוי? ובינתיים ברקע אנדרה ממשיך להיות אוזן קשבת וכתף תומכת עבורה והוא גם זמין וקרוב, האם היא צריכה לשכוח את רוי ולתת את לבה לגבר שכל החיים היה שם בשבילה ללא עוררין? הספר נוגע בהרבה קונפליקטים ודילמה לא פשוטה, ואין ספק שעברו לי בראש מחשבות של: מה אני הייתי עושה במקום סלסטיאל.
ניתן גם להאזין לביקורת שמע על הספר
העלילה כתובה מנקודת מבטו של רוי, סלסטיאל ואנדרה, כל אחד מהם חי את הכאב שלו והרצונות שמניעות אותו לכיוון המטרה שלו.
הספר הזה ריתק אותי מהדף הראשון ועד לאחרון, נהנתי מאד מסגנון הכתיבה של טיארי ג'ונס, הכתיבה היתה זורמת, נעימה, לא כבדה ומתישה, זה מסוג הספרים שקוראים עם חיוך אבל גם עם עצב גדול. אהבתי מאד את הסוף של הספר שרק הוכיח את המשפט שמה שצריך לקרות, יקרה בסופו של דבר ואהבה זה דבר שאי אפשר לאלץ אותו, או שאתה שם בכל מאה האחוזים שלך או שאתה במקום אחר, ממשיך הלאה עם החיים.
ברית עולם זה ספר על יחסי אבות ובנים, בחירות והמחיר שלהן, משפחות ומוסר, חטאי עבר של אבות שחוזרים להכות בבנים ובעיקר ספר על כוחה של האהבה – טוסו לקרוא.
קריאה מהנה.
