מיה אהבה את הים אהבה עז. "השקט שחשבה שלמדה בחמש עשרה שנים של מדיטציה יומיומית לא היה קרוב בעוצמתו של השקט שנסכה בה חויית ההפלגה בים הפתוח".
היא מטפלת באב דמנטי וזקן כשהיא מקבל שיחה מעבר לים שמבשרת לה שהיא הפסנתרנית בעלת השם העולמי שמואשמת בהטרדה מינית של חבר לתזמורת. מיותר לומר שעולמה חרב עליה ושהיא דחתה את האשמות. לא היה ולא נברא, משהו מנסה להשיג משהו על חשבונה.
כשהכל סגר עליה היא ברחה לאהבה הישנה שלה, לים. "היא השאירה את חייה הקודמים מאחור. את אבא, את גאולה, את ישראל, את פריז, את הפסנתר, את המשטרה, את האישומים, את הרכילאים, הכל."
פול, רווק מבוקש בן שלושים וחמש, מעצב בגדים מצליח מרגיש שעמוס לו, שקשה לו, שהכל סוגר עליו במיוחד לאור הדד ליין שהציבו לו לסיים לעצב את הקולקציה לשבוע האופנה הקרב ובא. פול מגיע לאלמה, למטפלת שלו ויחד איתה הוא מנסה להתמודד עם הלחצים בהם הוא נתון ובמיוחד עם זכרונות העבר שהוא נושא עימו.
הזכרונות לא עזבו אותו, זה היה טראומטי מידי, כואב מידי, שורט מידי, זה לא נתן לו מנוח גם כשעברו כל כך הרבה שנים, גם כשהשאיר את הזהות הישנה שלו מאחור.
הוא בוחר לברוח לטבע, להיטהר מהכל, לנוח מהכל ואולי בסופו של דבר להשלים עם הכל. הוא מתחיל בטראק הליכה באלפים וממשיך להפלגה בים התיכון עם חברים.
לגמרי במקרה מקס ומיה נפגשים באיזשהו מפרץ שכוח אל בים התיכון כשמיה ניסתה לעגון לבדה עם היאכטה שלה ומקס נחלץ לעזרתה. סופה שפקדה את האיסור מאלצת את שניהם להשאר עוד על האי ולהפגש בשנית. כשנפגשו החיבור היה חזק כל כך עד כשהוא הציע להצטרף אליה להפלגה היא שמחה לקבל עוד זוג ידיים על הסיפון ובעיקר אותו.
הוא היה חתיך הורס עם שורשים ישראליים וגינונים אירופאים והיא היתה אישה יפה, חכמה שזקוקה להגנה. נשמע חיבור לא רע בכלל, אתם לא חושבים?
את ההמשך אתם כבר תקראו בעצמכם, יש לכם את ההמלצה החמה שלי.
זהו ספר על נשמות פצועות, על קושי ועל חיבור מחדש והשלמה. נהנתי כל כך לקרוא על הדרך שעברו שני הגיבורים ואת הדרך שבחרו להתמודד. הכתיבה של קוטלר מעולה, סוחפת, נוגעת, שפתה עשירה. אהבתי מאוד את ספרה הקודם 'איז'ה מיה' וגם פה היא לא איכזבה. אני יותר ממחכה לספרה הבא.
ניכר מהספר כי היא מכירה היטב את התחום של השיט, היו פירוטים נרחבים בנושא, לעיתים אפילו מעט יותר מידי לטעמי.
אהבתי את הספר, נקרא בשטף, בהנאה ובכיף. בהחלט עשה לי חשק להפליג הרחק לאיזה אי שכוח אל ולשבת באיזה מפרץ כלשהו באיי יוון.
התאכזבתי מהספר ,אבל לא מאושרת קוטלר!
עיתונאית מוכשרת ללא ספק.בספרה החדש הכתיבה יבשה, מלאה באינפורמציה טכנית.לכן הדמויות נותרות קפואות ולא נגישות.
חבל ! משתוממת על יוכי ברנדס שהאדירה את הספר.
אם מצאה שהספר עולה על ספריה הקודמים של אושרת,איבדתי גם אותה!
זה לגמרי עיניין של טעם, אני דווקא אהבתי את הספר ולא התאכזבתי. מקווה שתהני מספריה הבאים בכל זאת…