כריכת הספר צדה את עיניי, עוד מבלי לדעת מהו תוכנו.. הבנתי כי אני הולכת לצלול גם אל העבר. הסופרת לאה ברק גורמת לקורא לחדור לשני עולמות של גיבורים שונים אשר לכאורה אין ביניהם כל קשר. אט אט נחשף הקורא לפרשה הסבוכה והמורכבת בתולדות העם היהודי –פרשת ילדי תימן החטופים.
ההתבוננות על הפרשה היא בתיאור ההתמודדות המשפחתית תחת הסתרת עובדות והצפת רגשות.
אנו פוגשים את שלום , שרת בית ספר עמוס במפתחות, עושה עבודתו בצנעה ובמסירות רבה. דואג לרווחת המורים, התלמידים. לא תמיד זוכה למילה טובה. שלום נשוי ליונה-עקרת בית . לזוג אין ילדים וזו סוגיה רגישה מאד. הם מנסים ומנסים ללא הואיל.
בבית הספר בו עובד שלום , עובדת מורה בשם ענת. מורה לספרות, אוהבת מאד את המקצוע שמלמדת , מנסה בכל דרך לגרום לשינוי חינוכי, דידקטי בהוראת הספרות עם צוות ספרות, אותו מרכזת, בהצלחה מועטה. רעיונותיה להכניס לתוכנית הלימודים את שיריו של רבי שלום שבזי עלו בתוהו. ענת מתייחסת לשלום בכבוד רב , דורשת בשלומו והוא, מצדו, דואג לשכפל לה ראשונה את דפיה. לענת זוג הורים. אמא חמורת סבר, אשר התנגדה לנישואיה עם הבחור ה"ספרדי", בוכרי, לא הייתה בקשר מיטבי עם בתה.
"המצלמה" לוקחת אותנו לימי המעברה. הבזקים של זיכרונות מציפים את שלום. זוכר הוא את אחיו זכריה שעזב את הדת ואת האוהל. זוכר כי פעם נלקח ללילה לבית גבוה ויפה עם אישה תמירה ויפה ובבוקר כבר החזירו אותו לאוהל במעברה. זוכר שהיתה "שבעה" ולא ממש הבין למה הכוונה.
יושב שלום עם רעייתו יונה אל מול מסך הטלוויזיה באחד הערבים קופא למשמע ההודעה כי ממצאים חדשים התגלו על פרשת יהודי תימן. ממאן לשמוע, ממאן לשתף ברגשותיו. בביה"ס נשאל אם לו קשר לפרשה והוא מצדו שתק. עד אשר טלפון התקבל במשרד ביה"ס אדם בשם זכי מחפש אותו.
בשעות הערב התקשר אל אחיו. השניים קבעו להיפגש אחרי שנים רבות של ניתוק . או אז נחשפה בפניו העובדה כי לשניהם יש אחות וכי אחיו שמר על הסוד מפאת כבודו של אביהם.
בחייה של ענת נכנסה התובנה כי אופייה של אמה תלוי בסיפור אפל מהעבר. הסיפור הזה מוביל את הקורא לגילוי פרטים מרתקים ומרגשים גיבורי הסיפור.
הסוף מפתיע ומותיר טעם של דמעות מלוחות אל מול קשיי העלייה והקליטה של יהודי ארץ ישראל מהתפוצות השונות.
