Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
ברגע האחרון
סופר/ת:
סוגה:
מוציאים לאור: ,
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 218
תעלומה גדולה מלווה את חייהם של גיבורי הרומן: ענת – מורה לספרות בבית ספר תיכון, ושלום – שרת בית הספר. על אף הפערים הגדולים ביניהם, הקשר הנפשי מתפתח ומעמיק. תעלומה זו מלווה בתופעות תמוהות נוספות בחייה של ענת: מחלתה המסתורית של האם, מעברי דירות בהולים, ולצדם – עולמו המורכב של שלום וילדותו הלוטה בערפל השכחה. העלילה מתפתחת לכיוונים מרתקים ולא צפויים עם הופעתן של דמויות נשכחות מן העבר, עד לסיום המפתיע החושף את קשיי העלייה והקליטה של מי שהגיעו אל המדינה בשנותיה הראשונות. ברגע האחרון הוא ספרה השלישי של לאה ברק – בעלת תואר שני בספרות עברית, לשעבר מנהלת בית ספר תיכון. פרסמה סיפורים קצרים במוספים ספרותיים ושני רומנים: “אחרי שהאורחים הלכו” ו”בעד החלון”.

הנושא של חטיפת ילדים במעברות, בעיקר מקרב עולי תימן, עולה לכותרות מידי פעם. גם לפני כמה חודשים הוא עלה עם עוד ועדת חקירה שנפתחה בנושא, כשדי במקביל גם הופיע הספר "ברגע האחרון". הספר למעשה מספר לסירוגין את סיפורם של שלום, שגדל כילד תימני, ושל ענת, שגדלה כילדה אשכנזיה לכאורה. שניהם עובדים יחד באותו בית ספר, כשעם הזמן נוצר בהם קשר לא ברור, ללא כל היבט רומנטי.

ענת עובדת כמורה לספרות בבית הספר, ושלום משמש כשרת. שלום מצוייר כאדם סופר-סופר-תמים ופשוט, שכל מה שהוא רוצה זה להצליח להביא לעולם ילד משלו יחד עם אשתו העקרה. הדמות שלו עד כדי כך תמימה שאפשר לחשוד שאולי אפילו הוא סובל מאוטיזם קל. אין לו קשרים בבית ספר, אף אחד לא "סופר" אותו אלא רק כשצריך ממנו משהו, החדשות והאירועים "עוברים לידו" וכל מה שמעסיק אותו זה הזכרונות ילדות, שירי רבי שלום שבזי והגעגועים לאביו ששר אותם. זאת כאמור יחד עם הכמיהה לילד.

ענת לעומתו בעלת תואר שני בספרות, חדורת שליחות למקצוע, ומתוארת כמורה היחידה בבית הספר שבאמת אכפת לה מהעבודה שלה – גם אם לא מהתלמידים אז אכפת לה מהתוכן הלימודים ומהעצמת הספרות כערך.

לאחר כמחצית הספר כבר ניתן לנחש לאן הוא פונה או איך הוא הסתיים, כאשר אנחנו כקוראים מחכים ומחכים לראות איך הגיבורים יפענחו את הדברים. שיצאו מהבועה שכל אחד שרוי בו ויראו את המציאות. ועדיין, כשסוף הספר מגיע, אני כקורא נותרתי מבולבל מעט. כיוון שהסוף אומנם דומה למה שחשבתי שיהיה אך לא לגמרי. כלומר, הסוף לא סגור לגמרי ועדיין נותר מקום לספקולציות שונות ובעיקר למחשבה שניה שאולי כל מה שחשבנו במהלך הקריאה הינו לא מדוייק. עם זאת קשה לומר שהספר נגמר באמצע. הוא בהחלט נגמר בסוף. רק הסוף מעט פתוח ובעיקר שונה ממה שמצפים לו. מאכזב אולי ברגע הראשון, אך "ברגע האחרון" (כשם הספר) מעורר למחשבה. וכאן – אני מקווה שסיקרנתי אתכם בלי להרוס יותר מידי….

אבל מעבר לספר ולסיפור עצמו שהוא נחמד אך יכול להיות הרבה יותר טוב עם עריכה וליטוש טובים בהרבה, הוא למעשה כתב ביקורת מאוד רציני. הספר נכתב על ידי בעלת תואר שני ומרצה לספרות ומנהלת בית ספר לשעבר. בספר הקטן והדק יחסית משובצים עשרות ציטוטים ומובאות משירים (בעיקר ביאליק, ושלום שבזי), מספרים (בעיקר עגנון) וטקסטים שונים מהמקורות. הספר בסוף גם מכיל רשימת מקורות עניפה, הארוכה בעשרות מונים מרומן רגיל. כיוון שאני לא מכיר את הסופרת, קשה לי לדעת האם דמותה של ענת היא בת דמותה באופן זה או אחר, אך ברור לי שהיא מכניסה ל"פה" של ענת הרבה מחשבות על אופן לימוד הספרות בבתי הספר בארץ. היא כותבת נגד העובדה שההצלחה נמדדת בציונים ובמספרים ולא בתכנים או במדידה אחרת. היא מתרעמת על כך שתכנית הלימודים שבלונית ולא משתנה, ומכילה רק יצירות אשכנזיות, נמנעת מיצירות "קיצוניות" כדוגמת אצ"ג למשל. ועיקר הביקורת שלה כלפי זה שבתי הספר מעצימים את המדעים והמתמטיקה ומזניחים את מדעי הרוח ובפרט את הספרות והעברית. היא גם מצרה על כך שהמורים השותפים לה ללימוד המקצוע בעצם לא באמת מתחברים ליצירות שהם מלמדים או לא באמת אוהבים את מה שהם עושים ולמעשה מלמדים ספרות רק מתוך אילוץ זה או אחר.

מעבר לכך, כמובן שיש גם ביקורת גדולה על כל נושא חטיפת הילדים מהמעברות בתואנות שונות ומשונות, ובעיקר חוסר המודעות הציבורית לעניין, שלא לומר ההכחשה הקיימת לכך בציבור. בתוך זה גם נכנסת הביקורת העדתית של נישואים או חברויות בין עדות שונות (אשכנזים וספרדים) וההתנגדות של הוריה של ענת לנישואיה עם בעלה הבוכרי. ויש עוד ביקורת. הביקורת על "האנשים השקופים". על נותני השירותים. על שרת בית הספר (שבמציאות במשך השנים הפך כינויו להיות איש תחזוקה ובהמשך ל"אב בית") שהתלמידים, המורים ובעיקר ההנהלה רואים אותו כאובייקט ולא כבן אדם. שחרד כל הזמן לעשות טעות הכי קטנה שתעלה לו בפיטורין (כמו שאבא שלו פוטר ונשאר מובטל שנים רבות). ועל המזבח הזה הוא מוכן לסבול הכל ולהקריב הכל. גם הרבה מעבר למה שהוא צריך לעשות.

כך או כך, הספר עצמו מעניין וטוב, אומנם בסגנות מלנכולי מעט, לפחות בהתחלה, ולוקח מעט זמן להיכנס אליו, אך הוא כן צובר מתח בהמשך, כשעיקר המתח כאמור הוא לדעת איך מגיעים לסוף כשלכאורה הסוף ידוע לקורא. ועוד – שהספר נכתב על ידי מישהי שספרות וספרים זה המקצוע שלה. מישהי שאוהבת את המקצוע. ש"שוחה" בו. וגם שוחה במקורות היהדות ברמה שיתכן מאוד שלמישהו חילוני, או מישהו שפחות מכיר מושגים וניואנסים דתיים, כמו גם מושגים ספרותיים, יתקשה ליהנות ולהבין חלקים מהספר. ולוואי ואתבדה.

דוד פרוידיגר

דוד, 36, ירושלמי בנשמה, מכור למילה הכתובה- לקרוא, לכתוב ומה שביניהם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן