Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
בציר 54
קטגוריה:
תגית:
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
ספר:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 181
אשר אוּבֶּר לַרנוֹדי מזמין את שכניו לחלוק איתו את בקבוק היין משנת 54' שמצא במרתף ביתו, הוא לא יודע דבר על תכונתו המיוחדת של היין. כל מה שהוא רוצה זה להודות לשלושת השכנים שלו על שהצילו אותו מתקרית מצערת במרתף, ולבלות איתם ערב שקט של שיחה על פריז ועל משפחתו. למעשה, אין הרבה מן המשותף בין אובר, איש נדל"ן בגיל העמידה, לבין שכניו הצעירים ממנו: מָגאלי, הרסטורטורית הגותית, ז'וליין, הברמן המתחיל, ובוב, התייר האמריקאי שזה לו הביקור הראשון בבירת צרפת. אבל כאשר הארבעה מתעוררים למחרת ליל השתייה, הם מבינים שבקבוק היין קשר ביניהם באורח יוצא דופן. כי העיר שמקדמת את פניהם אינה פריז של ימינו: הרחובות, החנויות והאוטובוסים נראים שונים להפליא, אך מה ששונה במיוחד הם האנשים. כולם מסבירי פנים וחייכניים, נכונים לפתוח בשיחה, ומוזר מכול - לא מחזיקים בידיהם טלפונים סלולריים. לאחר ההלם הראשוני, פריז מתחילה להפעיל את קסמיה על ארבעת התושבים־תיירים. אך תוך זמן לא רב הם מגלים כי ההרפתקה שיצאו אליה בעל כורחם שינתה לא רק את סביבתם, אלא את כל חייהם. בציר 54 הוא יצירה מקורית שכולה שיר אהבה לעיר הרומנטית בעולם, חגיגה של טעם טוב ששום לב לא יכול להישאר אדיש אליה. "אסקפיזם נוסטלגי מענג בפריז עתירת הקסם של 1954." (סאנדיי מירור)

בשנת 1954 פייר בטוח שהוא רואה עב"מ. הוא טייל עם כלבו בשטח פתוח, הסתכל השמיימה וראה משהו ענק בשמים עם אורות חזקים. הוא מדווח למשטרה, כמובן שלא מאמינים לו ומה שיותר חשוד בעיניין שהוא פשוט נעלם כאיךו בלעה אותו האדמה.

שנת 2017 הגורל מזמן כמה אנשים שונים שלכאורה אין בניהם קשר למקום אחד, לביניין אחד.
ז'וליין הוא ברמן בתחילת דרכו, מאגלי שמשחזרת עתיקות, בוב שהגיע מארצות הברית לפריז כדי להגשים טיול שאישתו החולה לא יכלה להצטרף, כולם יחד מצילים את מר לנורדי הזקן שננעל משום מה במרתף וכאות תודה שחילצו אותו הוא מזמין אותם לשתות מבקבוק מיוחד במינו, ישן ומיוחד שמצא במרתף.

אחרי הערב המיוחד שבילו כששתו לשכרה החיים נראו להם אחרת. מה קרה בהמשך? מה הקשר בין שני הסיפורים?
לא תקראו לא תדעו.

הסיפור לוקח אותמו הרחק לפריז, לרחובות, לבניינים, לרחובות ולאנשים. למרות הקסם המיוחד של פריז לא נשבתי בקסמו של הספר. הרעיון יכל להיות מעניין, פחות אהבתי את הכתיבה המפוזרת ואת הכיוון של העלילה.
הקריאה כמובן לשיקולכם.

 

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן