איסטנבול של תחילת המאה הקודמת, תינוקת בשם ויקטוריה נולדה למשפחה יהודית מוכרת. כבר מההתחלה הבינו הוריה שלא מדובר בילדה רגילה. עוד כשהיתה ילדה קטנה, היתה חולמת חלומות בלילה ומתעוררת בצרחות. כשבגרה מעט, היא היתה מספרת להוריה את חלומותיה והוריה נדהמו לגלות כי היא חלמה על העתיד להתרחש.
ויקטוריה גדלה ובינתיים היחס ליהודים משתנה. המיסים כבדים הרבה יותר, מי שלא עומד בנטל נלקח למחנה עבודה, חל איסור על התנהלות דתית, ויקטוריה יודעת ומבינה שעתיד היהודים צריך להיות בפלשתינה.
יחד עם יהודה ואלזה, היא עולה לישראל שבינתיים הפכה למדינה צעירה, הם הופכים למתיישבים ולמפריחי השממה.
החיים בישראל זה לא מה שציפו. אין בתי אבן נורמליים, הם חשופים לפגעי מזג האויר, לא תמיד האוכל מצוי על שולחנם והם בעיקר צריכים לעבוד קשה בשביל לשרוד. אורח החיים החדש לא מתאים לכולם…
הספר מספר את סיפורן של הדמויות לאורך הרבה שנים של המאה הקודמת. הוא מספר על חייהם ביישוב בורגתא שאותו הקימו ובו עבדו בעיקר בעבודת אדמה.
המשפחות גדלו והתרחבו והסיפור מספר על הקשרים הין הדמויות גם הרבה שנים אחרי. נדמה שהרבה קרה וכלום לא השתנה.
הסיפור מספר על אז ועל אחר כך, על איסטנבול והחיים שם ועל החיים בארץ ישראל בצל ההתיישבות ועל ההתבססות בקרקע בהמשך. הסיפור הוא רב יריעה שמלווה את הדמויות במשך עשרות שנים בכל מיני סיטואציות ומצבים, בהחלט רואים את התפתחות הדמויות לאורך הזמן.
הספר כתוב בשפה רהוטה וקולחת, הסופרת בהחלט מעבירה את הדילמות, המחשבות והקשיים של הדמויות המקסימות שיצרה. יש סודות, יש אהבה, יש דרמה ובעיקר עיניין בסיפור המקסים הזה.
התאהבתי בדמויות להתחברתי אליהן לאט לאט. אהבתי את הנגיעות האותנטיות בספר ובמיוחד את הכתיבה היפה, העדינה והקולחת. כל זה גרם לי להשאב פנימה, להתחבר לעלילה וגם לדמעה שבצבצה בקצה העין בסוף הסיפור.
לא הכרתי את הסופרת, הכריכה לא ממש הזמינה אותי, התקציר עיניין אותי אבל מה שמשך אותי הכי הרבה זהו שמו של הסיפור שממש בסופו הבנתי את הקשרו.
אני מאמינה הרבה בלב ובתחושות בטן. גם אם קשה להחליט לפעמים, גם אם מבלבל ולא יודעים לאן לפנות, אני בדרך כלל הולכת עם הלב שלי, הוא לא הטעה אותי אף פעם.
אם זה לא היה ברור עד עכשיו, אני סופר ממליצה לכם לצלול פנימה לעלילה המקסימה ולדמויות הנהדרות שגרו בבורגתא של שנות השבעים, איפה שהיה הלב שלהם.
