סופי יצאה לחגוג 42 שנים להיווסדה. היא התלבשה יפה לכבוד המאורע, בעלה ההורס פילרטט איתה לפני שיצאו, היא הרגישה טוב! הם הזמינו מקום למסעדה החדשה שנפתחה, שם הם פגשו את שני הזוגות הנוספים, כולם יחד הרבה שנים עוד מימי התיכון.
הם התחילו במנות הראשונות וכמובן בשתיה החריפה. אחד מהחברים אפילו לא חיכה שיהיו מספיק שיכורים ועבר "לקטע האומנותי". הוא סיפר להם על אתר הדייטינג לאנשים נשואים שנפרץ על ידי האקרים כך שכל שמות הבוגדים גלויים לעיני כל. היתה לו רשימה של כל הבוגדים בעיירה שבה הם גרו, רכילות לוהטת.
הערב התחמם, כולם היו סקרנים, רק גייב בעלה של סופי הלך לשירותים, החליף צבעים וביקש לחזור הביתה.
החבר שהקריא את השמות לאוזני כל פתאום נעצר וסרב להמשיך. סופי חיברה את הנקודות והבינה. גייב בגד בה! אחרי כל כך הרבה שנים יחד שהיתה נאמנה לו, שאהבה אותו, היא הבינה שהיחסים שלהם לא היו דו סיטריים. כמה שזה היה כואב…
לבסוף היא חזרה הביתה, להתעמת עם גייב. היא אוזרת כוח ומבקשת לדעת מתי זה התחיל ועם מי הוא בגד בה. עם כל הקושי לעכל את האמת, היא רצתה לדעת אותה. ממש באמצע השיחה, ביתם אווה בת ה 19 מתקשרת בוכה מפריז ומספרת שהחבר שלה בגד בה. סופי, בלי לחשוב פעמיים עונה לה שהיא בדרך אליה ומזמינה כרטיס באותו הרגע. סופי מבקשת מחברתה הטובה שתאסוף אותה ועל הדרך מגלה אמת מרה נוספת. אין על מי לסמוך, אין לה מי שיתמוך בה.
סופי מגיעה לפריז ועוזרת לביתה להתאושש מהפגיעה הקשה. היא מכילה ותומכת בביתה מבלי לספר לה על אביה בשלב ראשון ורק לאחר מכן היא משתפכת בפניה. לאחר שביתה חוזרת לעמוד על רגליה , סופי מגלה שגייב בדרך לפריז, הוא רוצה להפגש עם ביתו ולומר לה עד כמה הוא מצטער.
סופי לא יכולה לשאת את המחשבה על פגישה איתו ויוצאת לחופשה בפרובנס היפה.
היא איבדה את ביתה, את בעלה, את חברותיה, את כל מה שהכירה ונתן לה בטחון.
היא רוצה להשאיר את הכל מאחור, להחלים ולהתחזק והיא יודעת שזה תהליך שהיא תצטרך לעבור עם עצמה.
היא מתנתקת כמעט מכולם, מתבודדת ומגלה את עצמה מחדש. הזדמנות משום מקום שצצה מחזירה אותה לעיסוק ישן ואהוב שמחזיר אותה לחיים.
ספר קליל, כתוב בקריצה, שובב וזורם שנקרא בשלוק. נהנתי לקרוא על התהליך שעברה סופי עם עצמה ועל הדרך שבחרה להתמודד עם הטראומה שחוותה כשעולמה התמוטט עליה. אם הסופרת היתה מוסיפה קטעים מהעבר של הגיבורה, אני חושבת שזה היה מעבה את הדמות שלה ומשלים את הסיפור. זה היה מוסיף לחיבור של הקורא אל הדמות המרכזית ומוסיף לחווית הקריאה.
בכל אופן, נהנתי מהסיפור ובעיקר מהמסע שעברה סופי. לא פשוט ואפילו כואב מאוד לגלות שהאנשים הכי קרובים אליך מעלו באמונך. אין לי מושג איך אני הייתי מצליחה להתמודד עם האמת המרה במקומה של סופי.
אהבתי את העובדה שכדי להתרומם ולהתמודד עם כל מה שקרה היא חזרה למקורות, התגברה על שדים ועשתה את מה שהיא הכי אוהבת.
הרבה אנשים שחווים טראומה, בדומה לסופי, צריכים זמן משלהם בנפרד כדי להתאושש. היא ידעה לקחת את הזמן הזה לעצמה, להתחזק ולהתמודד עם מה שנראה בלתי אפשרי.
היו קטעים באמצע הספר שפחות סחבו לי, אבל העלילה התרוממה מחדש ואני חזרתי להנות מהספר.
נהנתי מהכתיבה הפראשית והזורמת של ליסה בר והדפים התהפכו מאליהם.
קראתי ואהבתי את צבעים נמלטים ואני מקווה שיתרגמו ספרים נוספים של הסופרת הנהדרת הזאת.
קריאה מהנה!
