Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
בלב היער
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2008
מס' עמודים: 446
בערב קיצי חמים, בפרוור קטן של דבלין, קוראות האימהות לילדיהן לחזור הביתה. שלושה ילדים אינם חוזרים מן היער האפל והדומם. כשהשוטרים מגיעים הם מוצאים רק אחד מהילדים, והוא אינו זוכר דבר ממה שעבר עליו. כעבור עשרים שנה, הילד שנמצא, רובּ ראיין, הוא בלש במחלק הרצח של משטרת דבלין - ושומר על עברו בסוד. כשילדה בת שתים־עשרה נמצאת מתה בקרבת מקום, על אבן מזבח באתר חפירות ארכיאולוגי, הוא והבלשית קאסי מדוקס - שותפתו וחברתו הקרובה ביותר - מוצאים עצמם בחקירה שיש לה קווים מקבילים רבים לתיק הישן. בעוד רובּ מחטט בעברו במאמץ להדביק את רסיסי זיכרונותיו, הוא וקאסי מנסים לפתור את הרצח הנוכחי. בלב היער מושך את הקורא אל עולם מאיים ומורכב; הוא עוסק באובדן הילדות, בטראומה ובזיכרון, ומספר בשפה מורכבת ועשירה על חקירת הפשע ועל קשר מיוחד בין שני בלשים.

רוב ראיין התרגל לחיות בהווה. אין לו ממש ברירה, הוא פשוט לא יכול לזכור דבר ממה שקרה לו לפני גיל 12, וגם מה שבא אחרי מתערבב למין עיסה מוזרה שהוא לא מעוניין לגעת בה.
עשרים שנה מאז אותו היום עברו, והוא משתדל לחיות אותן יום ביומו. הוא בלש במחלק הרצח של משטרת דבלין ועובד עם השותפה שלו קאסי מזה כמה שנים. קאסי מכירה אותו כמו את כף ידה ויש ביניהם קשר עמוק, כך שהיא לא יכולה לפספס את השינוי שחל ברוב כאשר הם נשלחים לחקור רצח של ילדה בת 12 שגופתה נמצאה באתר חפירות ארכיאולוגי באיזור.
הם פותחים בחקירה, ומהר מאוד מתגלים קווי דמיון בין המקרה הזה לבין ה-מקרה של רוב. תבינו, כשהיה בן 12, הוא נכנס יחד עם שני חבריו ליער, אבל חזר לבדו, כשנעליו ספוגות דם והוא לא מצליח לזכור מה קרה. בניסיון לפתור את הרצח, רוב מנסה להיזכר במה שקרה שם, 20 שנה קודם.
ותאמינו לי, משעמם זה לא.

 

הספר מתחיל מוזר. מאוד. רק אחרי כמה זמן הבנתי שהוא בעצם מתחיל מהסוף, רוב מספר לנו את ההקדמה מנקודת המבט שלו אחרי שעלילת הספר נגמרה.
כבר מהעמודים הראשונים נשאבתי לתוך הספר. בהתחלה האורך שלו קצת הרתיע אותי כי אני רגילה לספרי מתח קצת יותר קצרים, אבל במקרה הזה הספר כתוב נהדר. התיאורים מעולים, לא הרגשתי שהעמיסו עליי מידע, והקצב היה נהדר.
קצת סקפטית לגבי רוב, כי הוא נכתב בידי סופרת, ולעיתים לסופרות יש דמויות גבריות מאוד מושלמות ולא… גבריות כל כך. אבל פה רוב הוא לגמרי גבר, עם היתרונות והחסרונות.

אהבתי מאוד את עניין ההדחקה של רוב, איך שהוא המספר שלנו אבל לא יודע יותר מאיתנו. ממש הרגשתי שאני רוצה להיזכר ביחד איתו. כמו בכל ספר עם תעלומה טובה, נסחפתי פנימה ורציתי תשובות, מה שהשאיר אותי סקרנית לאורך כל הספר.

אני לא רוצה להגיד יותר מידי כדי לא לעשות ספויילרים, אבל חשוב לי לציין שהסוף הוא מאוד אמיתי. הוא איך שזה היה קורה בחיים. יצאתי עם תחושה מעט כבדה, אבל הערכתי את הדרך שבה הסופרת החליטה לסגור הכל.

הספר כתוב נפלא, סוחף, מעלה נקודות למחשבה, מרתק, ומשאיר אותך במתח.
נהנתי ממנו מאוד, אם אתם אוהבים ספרי מתח
אין סיבה שלא תהנו גם.

עדן עבודי

עדן, אמא לשלוש נסיכות תולעת ספרים בין הבישולים והכביסות. מלמדת את בנותיי שספרים הם מסע של חלומות, תקווה, מנגינה ואהבה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן