בגיל 26 נורה שואו היא סופרת מתח מצליחה שחיה בלונדון. היא מרוצה מחייה הבוגרים ומהשגרה הקבועה והמדויקת שבנתה לעצמה. יום אחד היא מקבלת הזמנה להשתתף במסיבת הרווקות של קלייר, חברתה הטובה ביותר לשעבר, לאחר 10 שנים שלא ראתה אותה. למה, אחרי עשור, קלייר הזמינה פתאום את נורה להשתתף בסופשבוע הרווקות שלה?
מבלי לדעת מדוע נורה מאשרת הגעה ומוצאת את עצמה בבית זכוכית מודרניסטי באזור הכפרי האנגלי.
מלבד הדמויות האנושיות בספר יש שתי דמויות מפתח ולהן חלק מכריע בסיפור: היער בו נמצא הבית, המדהים כל כך ביופיו ביום, הופך ריק ומאיים כשהשמש שוקעת. אין קליטה סלולרית, ואין שכנים.
בית זכוכית מודרני שנמצא עמוק ביער, מואר באור בהיר בתוך יער עמוק, כהה, שקט. מנקודת ראותו של כל מי שאורב ביער, נראה שהם שחקנים על במה.
פסק הדין:
אני אוהבת מותחנים פסיכולוגים שמשלבים עבר מעניין ביחד עם הווה מעניין של הדמות הראשית, ושהסופרת לאט לאט חושפת את העבר הזה, הרלוונטי גם היום. זוכרים את הימים שישבנו ליד המדורה וסיפרנו סיפורי אימה? זה מה שהזכיר לי הספר. מומלץ מאד לקרוא, במיוחד לבד, בלילה חורפי קר וחשוך.
