בינתיים לתמיד
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2017
מספר עמודים: 253
סיפור על אהבה בטעם איטלקי סוחף ומרגש, על הסתכלות בכוכבים והכמיהה לאושר. בגיל 34 הגשימה אן מוריני את כל היעדים אותם הגדירה לעצמה בדיוק רב; משרה בכירה במשרד רואי חשבון יוקרתי, קומץ חברים טובים וחיים שאין בהם משום הפרת הסדר. חייה היו תמיד מסודרים היטב בתבניות ברורות ומתוכננות מראש. מאז ומעולם היא עשתה כל מה שציפו ממנה, כל מה שהתבקש. מה שנותר לה הוא רק למלא את תבנית הנישואין, המשפחה והילדים. בגידה מנפצת את תמונת הזוגיות המושלמת שאן יצרה והחזיקה בה. היא אורזת את חפציה, עוזבת הכל מאחור ונוסעת למילאנו, העיר האהובה עליה, אך גם שם רדופת פחדים וזכרונות העבר אן עדיין מרגישה בודדה. תומס אמורטי, השכן החדש של אן, הוא כל מה שהיא לא רוצה בגבר. פרחח חסר אחריות, הוא חי את החיים שאן מעולם לא חוותה. יין טוב, אוכל משובח וחופש הם כל מה שהוא צריך. אלא שאז מופיעה אן בפתח ביתו והחיים מקבלים תפנית לא צפויה ולאו דווקא רצויה. אבל החיים הם לא רשימת הישגים מסודרת, והמפגש בין השניים מחייב את אן להסתכל על אמיתות חייה. מי היא, מה מעכב אותה ומה היא באמת רוצה. המסע של אן לעבר עצמה, לעבר האהבה, מפגיש אותנו הקוראים עם אמיתות חיינו, עד כמה אנחנו מוכנים להשתנות כדי לקבל את מה שאנחנו באמת צריכים. ענבל כהן זיליאני כותבת ברגישות ובכנות על הדרך שעלינו לעבור כדי למצוא אהבה, לעצמנו.

אן מוריני בת ה 34 חיה בדירה שירשה מסבתה באזור יוקרתי במילאנו.
אמה של אן היא איטלקיה ואביה ישראלי והיא התגוררה הרבה שנים בישראל וניהלה זוגיות ארוכת שנים עם אהבת חייה, אריאל.
אן היתה אמורה להנשא לאריאל אבל שלושה חודשים לפני החתונה הוא סיפר לה שהוא מנהל רומן במשך שנה שלמה והוא מאוהב באישה אחרת.
אן שבורת הלב ארזה את חפציה וברחה למילאנו כדי להתנתק מכל האכזבות שהותירה מאחור.
כשהגיעה לאיטליה, החלה אן לעבוד כמנהלת בכירה (וקשוחה) במשרד לרואי חשבון והיא אחראית על המתמחים בחברה, ואף דואגת להבהיר להם מיהי הבוס.
היא מכורה לעבודה ומעבירה את רוב שעות היום במשרד, חייה מתנהלים בקפידה והחברים היחידים שמצליחים לדבר אל ליבה ולרכך אותה הם חברה הטוב ביותר פרנץ ובן זוגו אדו.
כל חייה מתנהלים לפי המשפט האהוב עליה: "הכל מתוכנן מראש, הפתעות הן לאנשים טיפשים."
חייה השלווים משתנים כששכן חדש עובר לבניין שלה ומדירתו יש יום ולילה רעשים של שיפוצים ומוזיקת רוק כבד.

נשמע שהשכן החדש מפיח קצת חיים בבית הקברות שבו אתם גרים.

השכן הצעיר והמחוספס של אן, ששמו תומס אמורטי מצליח למרוט את עצביה הרופפים ובנוסף לכל הצרות מסתבר שהוא חברו הטוב ביותר של הבוס שלה, לורנצו.
פרנץ דווקא סבור שתומס הוא התרופה שלה לכל הבעיות והוא ילמד אותה איך להשתחרר קצת.
אן לא מסכימה איתו, תומס לא מוצא חן בעיניה, הוא מלא קעקועים, מחזיק אופנוע כבד והדירה שלו היא תחנת רכבת לבחורות שיוצאות ובאות יום ולילה.
אן ממשיכה להיתקל בתומס בבניין והוא מחזר אחריה אבל היא דוחה אותו מעליה בציניות.

למה שתרצה להכיר אותי? יותר נכון, למה שאני ארצה להכיר אותך? את יודעת מה אומרים, הדרך היחידה להימנע מפיתוי היא להיכנע לו.

תומס הוא יבואן משקאות ואוהב להיות חופשי ומאושר, הוא בדיוק ההיפך מאן שרוצה להתמסד ולמצוא את אהבת חייה ולהפרד מהבדידות שמקיפה את חייה.
אן היא חולת שליטה, ממהרת לשפוט אנשים והכל אצלה מתוכנן מראש, היא לא מעוניינת להשתנות ורוצה להתאים את כולם לפי הסטנדרטים והתבניות שלה.
מצד אחד היא משתוקקת לזוגיות, ילד ומשפחה  ומצד שני היא לא משחררת את החומות הגבוהות שבנתה סביב ליבה ומרוב שהיא חוששת שליבה ישבר היא מוצאת תירוצים מדוע תומס לא מתאים לה ומחפשת בו פגמים, יש בו את כל מה שהיא לא מחפשת בגבר ועדיין המשיכה ביניהם היא בלתי נמנעת.

תומס הוא אבן שואבת, מסוג הגברים שמשאירים אחריהם כאוס, ואני צריכה יציבות, צריכה שהוא יעזוב ועכשיו.

ככל שאן ותומס מתקרבים זה לזו, הם מגלים שיש להם הרבה במשותף, שניהם נושאים עמם צלקות מהילדות ודברים לא סגורים עם אבא שלהם.
כל אחד מהם רוצה לפתוח דף חדש ולהשאיר את משקעי העבר והשדים שמקיפים אותם מאחור.
אן בטוחה שאין לה מזל באהבה והיא תמיד מתאהבת בגברים הלא נכונים, ולמה שתומס יהיה שונה מכל האחרים?

לפעמים נדמה לי כאילו אני הגשר שעליו הם עוברים כדי להגיע למקום טוב יותר, כל הגברים שהיו איתי, אני תחנת המעבר, אף פעם לא היעד הסופי.

האם תצליח אן "לביית" את תומס והאם יצליח תומס לגרום לאן להשתחרר ולהסחף לתוך אהבה ללא תנאים במחיצתו?
מישהו חכם פעם אמר שהחיים קורים בזמן שאנחנו מתכננים תוכניות והמשפט הזה הזכיר לי את הספר הנפלא 'בינתיים, לתמיד', נהנתי מאד מהספר, זה בהחלט סיפור אהבה רומנטי בניחוח איטלקי שמותיר הרבה טעם לעוד, מיועד לכל הרומנטיקנים ללא תקנה.

קריאה מהנה

 

אהבתם? שתפו!

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט