האנה היא כנרית יהודיה מחוננת שכנראה נולדה בזמן הלא נכון… הנגינה בכינור היא האהבה האמיתית שלה ובזכותה היא גם קיבלה את האהבה השנייה שלה – מקס. מקס מתאהב בנגינתה של האנה ובעקבות הנגינה גם בהאנה עצמה.
ככל שהאנה מתפתחת ומנסה להתקדם בתחום המוזיקה, גם המפלגה הנאצית מתחזקת, היטלר הופך לדיקטטור וסיכוייה להתקבל לתזמורת הפילהרמונית נראים כאילו נלקחו מחיים אחרים, וגם אהבתם של מקס הגרמני והאנה היהודיה הופכת אסורה ובלתי אפשרית.
כעבור עשר שנים האנה מוצאת עצמה שוכבת בשדה קרוב לברלין, עזובה לבדה, עשר השנים האלו נמחקו מתודעתה והיא לא מצליחה לזכור מה התרחש בהם. בסיוע של אחות נזירה בשם לואיזה היא מצליחה להגיע ללונדון ולהתאחד עם אחותה ומשפחתה.
חלומה להיות מוזיקאית ולהופיע בקונצרטים לא עוזב אותה, והיא מנסה לעשות הכל כדי להגשימו. היא נודדת בעולם מחפשת מקום להגשים את שאיפתה, אך העבר לא מפסיק לרדוף אותה, וכך גם החלום להתאחד עם מקס אהובה שלא ברור מה עלה בגורלו.
הספר מחולק לפרקים המסופרים מנקודת המבט של מקס – אהובה של האנה, בתקופה של טרום המלחמה ועד שהמלחמה פרצה, והיהודים נחשבו "תתי אדם", ופרקים המתרחשים כעבור עשר שנים ומסופרים מנקודת המבט של האנה.
האהבה בין מקס להאנה היא אהבה מיוחדת, טוטאלית, חוצה מגזרים ודתות, המוזיקה והכינור מאחדים ביניהם.
גם כשהאנה לא זוכרת מה עלה בגורלה היא לא מוותרת על התקווה למצוא את מקס . הכינור הוא מה שמחיה את נפשה ומחשבותיה על מקס מלוות אותה לאורך כל הדרך, ובזכות שני הדברים האלה היא מצליחה להמשיך לחיות.
הספר בדיוק התאים לתקופה זו של השנה לקראת יום השואה, השנאה כלפי היהודים לובתה בהדרגה שלב אחרי שלב – בתחילה היהודים סירבו להאמין כי מישהו יפגע באזרחים ותיקים ונאמנים כמותם, אך אט אט הם מבינים כי השנאה מחלחלת ואין מי שיגן עליהם.
מקס בטוח לאורך כל הדרך כי תמיד יוכל להציל את האנה, ואין הדבר תלוי אלא בו.
זהו סיפור מרגש על אהבה, על מוזיקה, על יחסים משפחתיים מורכבים ועל סבלנות אין קץ, ונהניתי ממנו מאוד.
כאחת שפחות חובבת ספרי פנטזיה ודמיון, פחות התחברתי לחלקים הבדיוניים בעלילה, אך אולי זה היה סוג של חלום, שלו התגשם יכול היה לסייע להרבה אנשים.
בשורה אחת: ספר על נאמנות טוטלית ועל מחיר הסבלנות.
