Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
בואי ציפורים
קטגוריה:
תגית:
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2022
מס' עמודים: 208
הספר מתחיל באובדן. מיכאלה ואיתן מאבדים את העובר שלהם בהריון מתקדם. האבל היה גדול, בעיקר שלה, כך חשבה מיכאלה. היא התקשתה לבצע פעולות בסיסיות, התקשתה לחזור אל השגרה המבורכת שהיתה עד לא מזמן, היא התאבלה. בסמוך לחזרה הביתה מבית החולים מרגישה מיכאלה שאיתן כבר לא אמפתי אליה כשהיה ומגיעה למסקנה כי היחס אליה השתנה עוד קודם לאסון. היא מרגישה שאיתן סגור יותר, אין אינטימיות בניהם, הוא עייף ומרוכז במטעים שלו, הקשר בניהם הוא כבר לא מה שהיה פעם. מיכאלה מנסה לחזור לשגרה, להאחז במה שהיה ובמה שיש לה אבל היא מבינה שאין יותר מידי סיכוי... קשר ישן של מיכאלה עם גבר מהעבר מתחדש, טורף את חושיה ומבלבל את ראשה. הפער בין מה שהיא מרגישה כלפי אותו בחור ומה שהוא מחזיר לה גדול מאוד ובולט ביחס לאיתן. האם זה מה שמקשה עליה בקשר שלה עם איתן?   הספר מספר על המשבר שחווה מיכאלה, משבר גיל הארבעים. יש למיכאלה כביכול הכל. בית יפה, שלושה ילדים ובעל חרוץ ומסור. הבעיה היא שמיכאלה מרגישה שאין לה כלום. הילדים מכבידים עליה, בעלה חי בעולם משלו וגופה בגד בה כשהעובר שלה מת. אותו גבר שצץ לו מן העבר מזכיר לה דווקא את מיכאלה הצעירה והפרועה של פעם מה שמעצים את הרגשות שהיא חווה היום. בתיאורי אוירה נעימים של הסביבה מתארת הסופרת את אורח חייה של מיכאלה ושל משפחתה. הקושי, העצב והתסכול לא מרפים ממנה לא משנה כמה היא מנסה. השבר שלה עם בעלה הוא גדול והיא לא בטוחה שהוא בר גישור... "היות והשגרה חזקה והפחד שתלטן, יצא שהאהבה שבליבם התקפלה ונסוגה אל מחוזותיה המוכרים". התחברתי למיכאלה, לתחושות שלה, למחשבות של ולכאב שכאבה כבר מהעמוד הראשון. להדס שי יש יכולת כתיבה מצויינת הן מבחינת השפה היפה והם מבחינת העלילה שטוותה. הסיפור ריתק אותי ונגע בי, ריחמתי על מיכאלה, רציתי לחבק אותה ולפעמים גם לתת לה כתף. ספר מקסים, רהוט שמספר על נפשה של אישה, שמספק הצצה לחייה, אישה שיכולה להיות קצת כל אחת מאיתנו. אהבתי, ממליצה בחום באהבה גדולה!  

הספר מתחיל באובדן. מיכאלה ואיתן מאבדים את העובר שלהם בהריון מתקדם. האבל היה גדול, בעיקר שלה, כך חשבה מיכאלה.

היא התקשתה לבצע פעולות בסיסיות, התקשתה לחזור אל השגרה המבורכת שהיתה עד לא מזמן, היא התאבלה.

בסמוך לחזרה הביתה מבית החולים מרגישה מיכאלה שאיתן כבר לא אמפתי אליה כשהיה ומגיעה למסקנה כי היחס אליה השתנה עוד קודם לאסון. היא מרגישה שאיתן סגור יותר, אין אינטימיות בניהם, הוא עייף ומרוכז במטעים שלו, הקשר בניהם הוא כבר לא מה שהיה פעם.
מיכאלה מנסה לחזור לשגרה, להאחז במה שהיה ובמה שיש לה אבל היא מבינה שאין יותר מידי סיכוי…

קשר ישן של מיכאלה עם גבר מהעבר מתחדש, טורף את חושיה ומבלבל את ראשה. הפער בין מה שהיא מרגישה כלפי אותו בחור ומה שהוא מחזיר לה גדול מאוד ובולט ביחס לאיתן. האם זה מה שמקשה עליה בקשר שלה עם איתן?

הספר מספר על המשבר שחווה מיכאלה, משבר גיל הארבעים. יש למיכאלה כביכול הכל. בית יפה, שלושה ילדים ובעל חרוץ ומסור. הבעיה היא שמיכאלה מרגישה שאין לה כלום. הילדים מכבידים עליה, בעלה חי בעולם משלו וגופה בגד בה כשהעובר שלה מת. אותו גבר שצץ לו מן העבר מזכיר לה דווקא את מיכאלה הצעירה והפרועה של פעם מה שמעצים את הרגשות שהיא חווה היום.

בתיאורי אוירה נעימים של הסביבה מתארת הסופרת את אורח חייה של מיכאלה ושל משפחתה. הקושי, העצב והתסכול לא מרפים ממנה לא משנה כמה היא מנסה. השבר שלה עם בעלה הוא גדול והיא לא בטוחה שהוא בר גישור…
"היות והשגרה חזקה והפחד שתלטן, יצא שהאהבה שבליבם התקפלה ונסוגה אל מחוזותיה המוכרים".

התחברתי למיכאלה, לתחושות שלה, למחשבות של ולכאב שכאבה כבר מהעמוד הראשון. להדס שי יש יכולת כתיבה מצויינת הן מבחינת השפה היפה והם מבחינת העלילה שטוותה. הסיפור ריתק אותי ונגע בי, ריחמתי על מיכאלה, רציתי לחבק אותה ולפעמים גם לתת לה כתף.
ספר מקסים, רהוט שמספר על נפשה של אישה, שמספק הצצה לחייה, אישה שיכולה להיות קצת כל אחת מאיתנו.

אהבתי, ממליצה בחום באהבה גדולה!

 

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן