רבות דובר וסופר על ילדי דור השואה. אותם ילדים שחיים חיים מלאי משקעים של עבר נוראי מצד אחד ומאידך ישנם דפוסי התנהגות שנחרצו בחיי השורדים המשליכים על חיי ילדיהם.
הספר הנוכחי מביא את סיפורה הלא פשוט של ילדה אשר גדלה בצל האובדן הטרגי של שני אחיה : האחד- יעקב- אשר נפטר מדלקת בתוספתן והוריו המאמצים בשואה, לא הביאו אותו בזמן לבית החולים. השני- דנדן- כמעט הצליח לשרוד את המלחמה וב1944 חלה בטיפוס . לאה האחות- ששרדה אומנם את השואה אך נחטפה ע"י הכנסייה הקתולית בהולנד, הוטבלה ולא נודעו עקבותיה.
לאורכו של הספר המוטיב המרכזי הוא נושא האוכל. בציר מקביל של הסיפור מתוארים מפגשיה של סיגל פרינס אצל אליה וסיפורה האישי שזור ברצונה לרדת במשקל. "אצלנו בבית הכל היה מושלם, ואני קלקלתי את התמונה הזאת. אני שוברת את האידיליה ולכן אני חייבת בכפרה, בהתנצלות, אני חייבת להרגיש אשמה, כי אני שמנה. שמן שווה רע. שמן שווה פשע. שמן שווה מכוער".
ֶדליה נולדה בשלהי השואה. בת יחידה שנותרה כשריד לחיים. אמה התקשתה בגידולה. אטמה את אוזניה לבכייה. הותירה אותה לבדה בעריסה ללא ידיים. אביה העניק לה את החום והאוכל. בכל עת חיפשה ידיים מלטפות ומחבקות בחום. התפאורה בביתה היתה נקייה ומסודרת בניגוד לאופייה של דליה. היא מצאה נחמה בילדים השובבים של השכונה. בנתה לה עולם דמיוני משלה , ברחה אל הספרים . בכל עת בקשה לאכול . הקשר בין דליה לאמה התנהל דרך האוכל. היתה משפילה אותה מול אנשים על המראה שלה. מונעת ממנה לאכול את הכיבוד לאורחים.
בגיל צעיר לקחה אותה אמה לרופא ילדים כדי להכניס אותה למשטר של דיאטה . כבר בביקור המנכר, הרגישה דליה איך האם מתבוננת בה בגינוי ובביקורתיות, משווה אותה לבנות אחרות.
משהדיאטה של הרופא לא סייעה בהורדת המשקל, הכניסה האם את דליה לאשפוז כפוי לדיאטת נוזלים. תוכנית האכילה בבית החולים כללה רק נוזלים. אנשי הצוות לא ממש הבינו את האם שמיעטה לבקר את בתה גם ששברה את רגלה ונותרה מגובסת וללא מבקרים. חייה כילדה היו ספוגים בבעיות חברתיות . הכל נסב סביב המשקל באופן קיצוני.
בבגרותה מבינה סיגל (היא דליה) שהיא חיה בצל לאה האחות האבודה. אמה משווה אותה אליה. היא מחליטה לאתרה בכל מחיר. הרגישה שעליה לסגור מעגל. הוריה נפטרו אולם את המעגל הזה היא חייבת לעצמה. האם לאחר שנים כה רבות תצליח למצוא את אחות החטופה?
ספר מטלטל בתוכנו העמוק. בחלקו הינו דרמה היסטורית ובלשית. נשימות עמוקות נשמתי עם גילויי אמפתיה לילדה שכל חטאה שנולדה לאחר השואה.
תודה רחל על הביקורת לספרי. אהבתי את מה שכתבת. וכמוך- גם אני חיה בקרב ילדים, נכדים, נינים ב"ה