Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
ארץ עיר ילדה
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 322
לכליל מילר יש מספיק דאגות בחיים: היא בשבוע השלושים ושניים להריונה, המאמר שהיא כותבת לכתב עת יוקרתי רחוק מלהיות מוכן, חנות הספרים שהיא מנהלת כמעט קורסת, היא ובעלה רחוקים מאי פעם ורומן במקום העבודה לא מתגלה כרעיון הכי מוצלח שאי פעם היה לה. לא פלא שהיא מוצאת את עצמה עם לחץ דם שנוסק לשחקים ומאושפזת במחלקת אם ועובר, לפחות עד להודעה חדשה. שם, על מיטת בית החולים, כליל נתקלת במודעה שמבשרת שאביה הנעדר, ארכיאולוג בעל התמחות ייחודית שאיתו לא דיברה שנים ארוכות, מגיע להרצות בארץ. תאריך ההרצאה הוא גם תאריך הלידה המיועד. בין בדיקות וחרדות לגורל התינוק שבדרך, ארוחות תפלות, שיחות עם אימהות בהווה ובעתיד, ביקורים של בעלה ובתה הקטנה וכמה בדיחות שחורות, מתעמתת כליל עם שלל הבחירות שבחרה בחייה וגם עם כאלה שבחרו בה. אביגיל קנטורוביץ׳ לא מאמינה בפרות קדושות. בכתיבה שנונה, חשופה מאין כמוה, מצחיקה אבל גם נוגעת ללב, היא כותבת על הורים, ילדים ומשפחות לא מתפקדות, על רומנים אסורים ומותרים, על זיכרון השואה ועל זיכרון בכלל.  ארץ, עיר, ילדה חוזר ובודק באומץ וברגישות את האפשרות לזכות באהבה אצל מי שלא נאהב מראשיתו.

כליל בהריון מתקדם, אבל לא מספיק מתקדם בשביל ללדת… בשבוע 32 היא מוצאת עצמה מאושפזת במחלקת הריון בסיכון, עם לחץ דם גבוה וארבעה שבועות לפחות עד ש"יפעילו" את הלידה – חוויה שאינה נעימה לכל אדם ובפרט לאישה בהריון שמגיעה לתקופה כל כך ארוכה.

עם הגעתה למחלקה היא מוצאת פרסום באחד המגזינים על כנס המתקיים בתאריך הלידה הצפוי, ובו עתיד להרצות אביה, אתו היא ניתקה את הקשר לפני כעשרים שנה.

השהות הארוכה במחלקה מביאים את כליל להרהר בחייה – בזוגיות שלה עם אורי שנראית מרוחקת מתמיד, במאמר האקדמי שרצתה להגיש ונראה כי הופך לחסר סיכוי , בספק רומן שניהלה עם הבוס מחנות הספרים, באמהות לגליה, והכי חשוב ביחסיה המורכבים עם הוריה.

זיכרונות הילדות צפים ועולים לכליל בראשה, בסיטואציות שונות, היא חולמת על פגישה מחודשת עם אביה בתאריך הבלתי אפשרי של יום הלידה, היא מנהלת מאבק פנימי עם עצמה על הצורך לשחרר ולהשתחרר, והיא חולמת פשוט לאהוב ולהיות נאהבת.

הספר הישראלי כל כך הזה, מתאר את ההווי במחלקת הריון בסיכון בבית חולים ישראלי, מחלקה שהיא על טהרת הנשיות, עם צוות מסור שגם ברובו נשי, מלבד רופא מתמחה חתיך שאפילו לא טורח לחייך…
היחסים הנרקמים בין הנשים המאושפזות, הדאגה ושותפות הגורל יכולים להתקיים רק בנסיבות אלה.

אביגיל קנטורוביץ' כותבת בשפה מקסימה, שנונה ושזורה בציניות , ואני חושבת שכל אישה שחוותה או טרם חוותה  הריון תזדהה עם הרבה מהסיטואציות המתוארות בספר- סיטואציות שחלקן עצובות, חלקן מצחיקות, חלקן מורכבות וחלקן מעוררות מחשבה.

הספר מעלה גם את ההתייחסות לשואה מזווית קצת שונה ומיוחדת, ומראה לנו כי כישראלים לא משנה ההיסטוריה המשפחתית שלנו, השואה נוגעת איכשהו בכולנו.

בשורה אחת: אם את מתכננת הריון עשי הכל כדי לא להגיע למחלקת היי ריסק….

אהבתם? שתפו!

חוי הראל

נשואה ואם לארבעה, תולעת ספרים מלידה ואופטימית נצחית.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן