Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
ארץ מביטה מטה
תגית:
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2022
מס' עמודים: 272
זהו סיפורו של רונן אבני בן 55, בעל נגריה גרוש ואב לשניים שיום אחד מתחיל שיגרתי למדי וממש בדרך לעבודה הופך לסרט. הוא נוסע בדרך הרגילה, שומע את השיר הקבוע, התנועה זרמה עד שנעצרה בפתאומיות. הוא נדהם למצוא את עצמו באמצע קרב יריות שבהרבה תושיה שלו הפך להיות חלק ממנו. הוא מתעלף ומתעורר כששומע את הדבר הבא "רונן אבני, אתה חשוב בסיוע לארגון טרור, ליצירת קשר עם סוכן זר, ובחשד לסיוע ברצח של שלושים וחמישה אנשים אתמול בבוקר בפיגוע בתל אביב." שוק! מה סיוע לארגון טרור? שותף לסיוע ברצח? יש פה בילבול. הוא נסע לתומו לעוד יום עבודה. למה הם חושבים שיש לו קשר לזה? בהתחלה הוא בטוח שזאת טעות, שכבר יבינו שהם בכיוון הלא נכון והוא ישוחרר הביתה. אבל לא כך הדבר. מפעילים עליו לחץ גדול מאוד, לחץ לא הגיוני, הם נחושים להוציא ממנו הודעה. הם את שלהם ישיגו בכל מחיר, הם לא בוחלים באמצעים. רונן מאבד מכוחותיו, הוא לא מסוגל יותר לעמוד בזה ועושה משהו שהוא לא חשב שיעשה. מדוע האמת לא יוצאת לאור? מדוע מעוותים את מה שקרה באמת? מי עומד מאחורי זה? דפנה בשנות השלושים לחייה היא עיתונאית שישבה לתומה בבית קפה סמוך למקום הפיגוע שהתרחש. ברגע שקיבלה את הידיעה והבינה שהיא קרובה, היא טסה למקום כדי לתעד ולצלם את המתרחש. היא חשבה שיש לה סקופ והיא צדקה אבל לא שיערה לעצמה לאן היא נכנסה. כמי שהיתה נוכחת בפיגוע היא נחקרה במשטרה וכבר מההתחלה הרגישה שקרה שם בשטח משהו לא מוסבר. דפנה החליטה לא לוותר וללכת עם האמת שלה עד הסוף. דוד סעדון הוא שוטר סיור שהיה הכי קרוב יחד עם השותפה שלו לזירת הפיגוע. הוא הראשון שהגיע מכוחות הבטחון לזירה. ברגע אחד הוא הפך להיות גיבור לאומי, שוטר מוערך שקיבל תמיכה והערכה מקיר לקיר. לא רק הערכה הוא קיבל, הוא קיבל גם הצעה לתפקיד חדש, כזה שאפילו לא העז לחלום עליו. מה קרה לרונן? איך סיפורו משתלב עם זה של דוד ודפנה? מה יהיה סוף הסיפור? לא תקראו, לא תדעו! כתיבה מעולה של נעם שליו. שנונה, קיצבית ומרתקת, לא יכולתי לעצור. אהבתי את העובדה שהסיפור מסופר מקולם של כמה אנשים כך שלא היה מונוטוני והפך את הדמויות לעגולות ומסקרנות. ארץ מביטה מטה זהו הספר הראשון של המחבר ואני מקווה שלא האחרון. עפתי על הכתיבה שלו גם מבחינת הסגנון, הקצב, העיניין והשנינות ובעיקר בגלל העובדה שהוא הצליח לשחק לי בראש. שלו כותב באפילוג שהעלילה היא לגמרי דמיונית אבל אין לדעת מתי סיפור כזה יכול להתרחש באמת ושהוא לא שולל את העובדה שכבר התרחש. סגרתי את הספר ונחרדתי לחשוב שיש אמת בדבריו...  

זהו סיפורו של רונן אבני בן 55, בעל נגריה גרוש ואב לשניים שיום אחד מתחיל שיגרתי למדי וממש בדרך לעבודה הופך לסרט.

הוא נוסע בדרך הרגילה, שומע את השיר הקבוע, התנועה זרמה עד שנעצרה בפתאומיות. הוא נדהם למצוא את עצמו באמצע קרב יריות שבהרבה תושיה שלו הפך להיות חלק ממנו.
הוא מתעלף ומתעורר כששומע את הדבר הבא "רונן אבני, אתה חשוב בסיוע לארגון טרור, ליצירת קשר עם סוכן זר, ובחשד לסיוע ברצח של שלושים וחמישה אנשים אתמול בבוקר בפיגוע בתל אביב."
שוק!

מה סיוע לארגון טרור? שותף לסיוע ברצח? יש פה בילבול. הוא נסע לתומו לעוד יום עבודה. למה הם חושבים שיש לו קשר לזה?

בהתחלה הוא בטוח שזאת טעות, שכבר יבינו שהם בכיוון הלא נכון והוא ישוחרר הביתה. אבל לא כך הדבר. מפעילים עליו לחץ גדול מאוד, לחץ לא הגיוני, הם נחושים להוציא ממנו הודעה. הם את שלהם ישיגו בכל מחיר, הם לא בוחלים באמצעים.
רונן מאבד מכוחותיו, הוא לא מסוגל יותר לעמוד בזה ועושה משהו שהוא לא חשב שיעשה.
מדוע האמת לא יוצאת לאור? מדוע מעוותים את מה שקרה באמת? מי עומד מאחורי זה?

דפנה בשנות השלושים לחייה היא עיתונאית שישבה לתומה בבית קפה סמוך למקום הפיגוע שהתרחש. ברגע שקיבלה את הידיעה והבינה שהיא קרובה, היא טסה למקום כדי לתעד ולצלם את המתרחש. היא חשבה שיש לה סקופ והיא צדקה אבל לא שיערה לעצמה לאן היא נכנסה.
כמי שהיתה נוכחת בפיגוע היא נחקרה במשטרה וכבר מההתחלה הרגישה שקרה שם בשטח משהו לא מוסבר. דפנה החליטה לא לוותר וללכת עם האמת שלה עד הסוף.

דוד סעדון הוא שוטר סיור שהיה הכי קרוב יחד עם השותפה שלו לזירת הפיגוע. הוא הראשון שהגיע מכוחות הבטחון לזירה. ברגע אחד הוא הפך להיות גיבור לאומי, שוטר מוערך שקיבל תמיכה והערכה מקיר לקיר. לא רק הערכה הוא קיבל, הוא קיבל גם הצעה לתפקיד חדש, כזה שאפילו לא העז לחלום עליו.

מה קרה לרונן? איך סיפורו משתלב עם זה של דוד ודפנה? מה יהיה סוף הסיפור?

לא תקראו, לא תדעו!

כתיבה מעולה של נעם שליו. שנונה, קיצבית ומרתקת, לא יכולתי לעצור. אהבתי את העובדה שהסיפור מסופר מקולם של כמה אנשים כך שלא היה מונוטוני והפך את הדמויות לעגולות ומסקרנות.

ארץ מביטה מטה זהו הספר הראשון של המחבר ואני מקווה שלא האחרון. עפתי על הכתיבה שלו גם מבחינת הסגנון, הקצב, העיניין והשנינות ובעיקר בגלל העובדה שהוא הצליח לשחק לי בראש.

שלו כותב באפילוג שהעלילה היא לגמרי דמיונית אבל אין לדעת מתי סיפור כזה יכול להתרחש באמת ושהוא לא שולל את העובדה שכבר התרחש. סגרתי את הספר ונחרדתי לחשוב שיש אמת בדבריו…

 

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן