Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
ארוחה בחורף
תגית:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2017
מס' עמודים: 127
מלחמת העולם השנייה, חיילי מילואים גרמנים ביחידה מבודדת בפולין. ימיהם חולפים בין הוצאה להורג של משלוחי יהודים המגיעים למחנה ובין חיפוש יהודים נמלטים בסביבתם. בבוקר חורפי קר אחד בורחים שלושה מהם מן המחנה כדי לחפש יהודים – מפלטם היחיד ממלאכת ההריגה. אם ימצאו יהודים במרחבי השלג הקפואים שסביבם, ייאלצו להביאם למחנה, ושם יוצאו להורג; אם יחזרו בידיים ריקות, יהיה עליהם לשוב ולהשתתף בכיתת היורים. במשך יום בחייהם של החיילים הקוראים מתוודעים לעולמם הפנימי, לחייהם שלא במלחמה, לחברות האינטימית הכפויה ביניהם, לכמיהתם לבית, לשיבה לחיי השגרה ולמחוזות האנושיּות. ספרו של הובר מנגָרֵלי כתוב כספר מתח שסופו ידוע מראש. בלשון נקייה ונטולת מליצות הוא מתאר את החורבן האטי שהמלחמה ממיטה גם על ממלאי הפקודות בעל כורחם – את הבחירה בגסות ובאטימות חושים כדי לא לכרוע תחת נטל המצפון, את רגעי החמלה ושותפות הגורל בלב המאפליה. זהו ספרו הראשון היוצא לאור בתרגום לעברית.

חיילי מילואים גרמנים המשרתים ביחידה מבודדת בפולין במהלך מלחמת העולם השניה, מתעוררים לעוד בוקר חשוך וקפוא ולידיעה שבאותו יום אמור להגיע למחנה משלוח של יהודים המיועדים להוצאה להורג בירי.
שלושה חיילים מחליטים לעשות "מעשה נועז" לעקוף את סגן גראף שאחראי עליהם ולגשת למפקד המחנה, לדבר לליבו ולבקש ממנו שישחרר אותם ממשימת הירי וישלח אותם ליער כדי לצוד שם יהודים.

הסברנו לו שאנחנו מעדיפים להיות בחוליית ציד מאשר בכיתת ירי, שאנחנו לא אוהבים כיתת ירי,  שהיא מדכאת אותנו,  ושבלילה אנחנו חולמים עליה. (עמ' 9)

לאחר ששיקרו וקיבלו אישור ממפקדם לצאת מהמחנה, יוצאים השלושה לקור העז שבחוץ ולשדות והכפרים המושלגים.
החיילים מתוסכלים מהקור עד כדי כאב נוראי בכל הגוף ומעצם היותם רחוקים ממשפחותיהם.
הם צועדים שעות רבות בקור וכבר לא בטוחים שזה היה רעיון טוב להתחמק מהעבודה במחלקה.
הם גם לא יכולים לחזור לפני הזמן כי יקבלו נזיפה חמורה מסגן גראף על עצלנותם והתחמקות מעבודה קשה.

הרגשתי כיצד האושר הקטן שהרגשנו קודם, על כך שהתחמקנו מהעבודה, מתחיל להתפוגג באטיות. עכשיו כבר לא הרגשנו ככה. היום שרק התחיל הצטייר לנו כארוך וקשה. (עמ' 20)

לאחר שהשלושה ממשיכים להסתובב בשלג הם מצליחים לתפוס יהודי פולני שהסתתר מתחת לשלג והם לוקחים אותו איתם אל עבר המחנה.
הם מדדים בחזרה כשהם סובלים מקור, רעב ומתים מעייפות ומחליטים ביניהם מי יירה ביהודי למקרה שהוא יחליט לברוח.
באמצע שום מקום הם מוצאים בקתה נטושה ואפילה ומחליטים לעצור לנוח ולנסות להכניס משהו לבטנם הרעבה.
החייל שמספר את הסיפור מביע רק לכמה שניות צלם אנוש בכך שהוא מתאר כמה כואב לו כשהוא רואה רקמה או כפתור צבעוני על בגד של יהודי וחושב כמה בודאי כואב לאותן אמהות שאת ילדיהם הם עומדים להרוג אבל באותה נשימה הוא גם מתאר עד כמה הוא שונא אותן בגלל שהן לא שם כדי להגן על הילדים שלהם.
החיילים מכינים מרק בתוך הבקתה העזובה, מצטרף אליהם צייד פולני שעבר ביער עם כלבו ולרגע אחד כאילו אין מלחמה בחוץ וכל הגברים מתאגדים יחד סביב סיר המרק המהביל ומרגישים כאילו חזרו הביתה.
בסוף הארוחה הם צריכים להחליט האם להקשיב למצפונם ולשחרר את היהודי או האם לקחת אותו איתם למחנה.

הרגשנו עכשיו כמו בבית ילדותנו, מעשנים בחדר חמים מול הלהבות שהאירו אותנו באור משפחתי, וריחפנו לנו בשלווה בריח המרק. (עמ' 103)

הספר 'ארוחה בחורף' מתאר בעצם יום בחייהם של שלושה חיילים, מדגיש את החברות הקרובה ביניהם, הגעגוע שלהם לחום הביתי, למשפחותיהם ומציאת טיפת צלם אנוש בתוך מלחמה איומה שהרסה חיים שלמים.
הסופר הובר מנגרלי ניסה להציג את נקודת המבט של הצד הלוחם ולהראות את החלק האנושי שלהם, עלי זה לא ממש עבד, לא הצלחתי להרגיש אמפתיה כלפי החיילים הגרמנים.

הספר כתוב בצורה קולחת ונעימה ולמרות שלא הזדהיתי עם דמותו של גיבור הספר, כמו כן, לא הרגשתי סוג של אהדה כלפי החיילים הנוספים, עדיין נהנתי מהספר מאד.

קריאה מהנה

 

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן