את הסופרת סופי קינלסה, אני מאוד אוהבת את הכתיבה הקלילה שלה והעלילות הזורמות, משהו בפשטות הכריכה תמיד מושך אותי ושאני לוקחת את הספר לידיי אני פשוט יודעת מראש שאתחבר לעלילה מהרגע הראשון.
על העלילה
אמה בת 30, אישה נאה ומלאה (בעיקר במקומות הנכונים) מודעת לעצמה ומתעסקת הרבה סביב הדמוי העצמי שלה כמו כולנו לא?! היא עובדת מן המנין בחברת תאגיד גדולה ומצליחה, היא רוצה להתקדם ולהצליח גם כן. אמה מקבלת הזדמנות להוכיח את עצמה ונשלחת בשם החברה לייצג אותם בשיקגו. אחרי לילה של שיכרון חושים ושתייה מרובה היא מגיעה לטיסה חזרה גמורה ומפורקת. הדיילת האדיבה מזהה את הסיטואציה ומפנקת אותה בשידרוג למחלקה הראשונה.
במהלך הטיסה המטוס נקלע לכיס אוויר ואמה נכנסת למצוקה אמיתית – היא מאמינה שזה הסוף שלה ומהטיסה הזאת היא לא תצא בחיים. מה קורה במקום שאין לנו מה להפסיד?! בדר"כ אנחנו נשפוך את כל הסודות שלנו החוצה. ומתוך היסטריה היא מתוודה בפני מי שנקרה בדרכה והוא שכן שבמושב ליד. היא מתוודה על העבודה, הקולגות, הבוסית המעצבנת, על העובדה שמעולם באמת לא הייתה מאוהבת, על בן הזוג שהיא איתו מטעמי נוחות ועל זה שמעולם עוד לא מצאה את נקודת הג'י שלה ועוד דברים מביכים במיוחד…
כאשר המטוס מתייצב והכל בא על מקומו בשלום, אמה אפילו לא זוכרת מה בדיוק אמרה רק מובכת מהסיטואציה, בעיקר שמחה לגלות ששרדה את הטיסה בשלום וחייה המשעממים יחזרו למסלולם ותשכח מהזר שהיה לצידה.
הכל מתפוצץ לה "בפרצוף" שהיא מגלה שמייסד החברה שבה היא עובדת הוא לא אחר מאשר הבחור במושב שלידה שהיה בטיסה ולו היא גילתה את כל נבכי ליבה, כל הסודות האישיים והאינטימיים … הכיצד ממשיכים מכאן אופס..\\
הספר קליל וכיפי, מצחיק ממליצה בחום לקרוא ולהתמוגג עליו.
הסרט שיצא בעקבות הספר שונה בליהוק השחקנים, שינו את הדמיות המרכזיות בין הספר לסרט לי זה לא כל כך הפריע, גם מיקום העלילה שונה בסרט זה בניו יורק, בספר עיקר העלילה בלונדון. הדבר היחיד שהפריע לי בהקבלה שבין הסרט לספר הוא, שבספר הדמות של אמה אישה מלאה בכל רמ"ח אבריה. נתן עומק של קושי יומיומי ללהק את ההופעה חיצונית שלה והתעסקות שלה בכל שהייתה מצחיקה ולעומת זאת בסרט אמה רזה ודקיקה. הייתי בוחרת לסרט אישה מלאה כמו בספר.
מאחלת לכם קריאה נעימה
בסרט קיצצו לא מעט סצנות והוסיפו סוף… הספר נותן מקום לקורא לדמיין את המצבים השונים ואת התחושות של הנפשות הפועלות במיוחד בקטע של עומק הפגיעה בראיון ובכוונות האמיתיות. הטמבל היה צריך להרגיש אבדן כדי שיתעשת. השתדלתי שלא יהיה ספוילר לכן קיצרתי… בכל מקרה סוזן היטבת לסקור והיית נאמנה לרוח העלילה