מי שמתגורר בבניין משותף רב קומות, לא יכול שלא להזדהות עם שמונה עשר הסיפורים החובקים בניין אחד, חדר מדרגות אחד ולוח מודעות אחד.
כל כך קל להתחבר לדמות המנקה של חדר המדרגות ,ולדימיר- אדם יסודי "מנהל חדר המדרגות והמעלית". אשר תיאורו כאקרובט ממרק את כל הבניין . הפדנטיות שבו גורמת לדיירי הבניין לסיים את עבודתו – הסיבה היתה נעוצה בתקיפתו כלב שעשה צרכיו במעלית שאך זה סיים ניקיונה.
לא ניתן להתעלם מסיפורה של התינוקת ה"בוכה" , בתם של זוג חרדי שנכנס להתגורר בבניין. אך מה מפתיע לא לראות כביסת תינוקות. הייתכן? עגלה היתה אך לא ניתן בשום אופן לראות מה יש בתוכה. הסוף מפתיע.
הסיפור המוזר על הנער שרצה להרוויח כסף קל וכך מצא עצמו קונה מדי שבוע פרחים להניח על קברו של אדם שלא הכיר .אט אט למד כיצד להרוויח מכך.
ומה קורה בדירה החשוכה שמדי פעם פותחים אותה, מאווררים ומנקים אותה- מדוע היא בעלטה?
פעם בשנה נערכת אספת דיירים. כל כך מוזר לפגוש האחד את השני. להיות נחמדים , לבחון את החיוכים, הדיבורים..ועל הפרק דירה 16. דירה ריקה. אולי ניתן להרוויח כבניין מכך שנותרה ריקה? ואולי שייכת למוסד?
בינות כל הסיפורים שזורים הודעות שוטפות של לוח מודעות אחד.
הספר טומן בחובו מארג אנושי מחד ועיינית החודרת לתוך הדירות פנימה. מעניין? מסקרן?
הכל בעיני המתבונן והמאזין.
ספר קצר וקליל של הסופרת אורית גרוס.
