Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
אספת דיירים
תגית:
סופר/ת:
סוגה:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 175
בניין אחד. חדר מדרגות אחד. לוח מודעות אחד. אספת דיירים היא יצירה ספרותית אחת, שמורכבת משמונה עשר סיפורים. מה אמר המנקה של הבניין לדיירת בדירה 13, ומה טלטל אותה כל כך? מה קורה בדירה 18 כשהמטפל ההודי יוצא להפסקה ואיש לא מסתכל? מה מקור הבכי הקבוע, העיקש, שעולה מדירה מספר 1? מה הסיבה שהתריס בחדר השינה בדירה 14 תמיד מוגף? ואילו החלטות יקבלו כולם יחד כאשר ייפגשו  באספת הדיירים? סיפורים נפרדים של דיירים קרובים-זרים פוגשים זה את זה בחדר המדרגות, מבעד לקירות ובתוך הנפש. אורית גרוס שולחת מבט הרחק מעבר לעינית שבדלת אל לב הדירות, ואל הדיירים המתגוררים בתוכן, ויוצרת מארג מסקרן, מכמיר נפש ומטריד. בלשון בהירה שסודקת את פני השטח ובכנות לא מתפשרת, היא מפיחה חיים משותפים בחיים נפרדים ופגומים, קטנים כגדולים. גרוס היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני בטיפול באמצעות אומנויות, והכשרה בפסיכותרפיה. מאמרים שכתבה פורסמו בכתבי-עת מקצועיים, כמו גם שני פרקים בספר בשפה אחרת, (הוצאת מודן, 2005). היא החלה לכתוב פרוזה בשנת 2003 ואספת דיירים זהו ספרה הרביעי. קדמו לו רצפת חול (הקיבוץ המאוחד, 2012), קליפות שקופות (כרמל, 2006) וסיפורים מאחורי הגב (כרמל, 2003), שעליו זכתה בפרס שרת החינוך לספר ביכורים.

מי שמתגורר בבניין משותף רב קומות, לא יכול שלא להזדהות עם שמונה עשר הסיפורים החובקים בניין אחד, חדר מדרגות אחד ולוח מודעות אחד.

כל כך קל להתחבר לדמות המנקה של חדר המדרגות ,ולדימיר- אדם יסודי "מנהל חדר המדרגות והמעלית". אשר תיאורו כאקרובט ממרק את כל הבניין . הפדנטיות שבו גורמת לדיירי הבניין לסיים את עבודתו – הסיבה היתה נעוצה בתקיפתו כלב שעשה צרכיו במעלית שאך זה סיים ניקיונה.

לא ניתן להתעלם מסיפורה של התינוקת ה"בוכה" , בתם של זוג חרדי שנכנס להתגורר בבניין. אך מה מפתיע לא לראות כביסת תינוקות. הייתכן? עגלה היתה אך לא ניתן בשום אופן לראות מה יש בתוכה. הסוף מפתיע.

הסיפור המוזר על הנער שרצה להרוויח כסף קל וכך מצא עצמו קונה מדי שבוע פרחים  להניח על קברו של אדם שלא הכיר .אט אט למד כיצד להרוויח מכך.

ומה קורה בדירה החשוכה שמדי פעם פותחים אותה, מאווררים ומנקים אותה- מדוע היא בעלטה?

פעם בשנה נערכת אספת דיירים. כל כך מוזר לפגוש האחד את השני. להיות נחמדים , לבחון את החיוכים, הדיבורים..ועל הפרק דירה 16. דירה ריקה. אולי ניתן להרוויח כבניין מכך שנותרה ריקה? ואולי שייכת למוסד?

בינות כל הסיפורים שזורים הודעות שוטפות של לוח מודעות אחד.

הספר טומן בחובו מארג אנושי מחד ועיינית החודרת לתוך הדירות פנימה. מעניין? מסקרן?

הכל בעיני המתבונן והמאזין.

ספר קצר וקליל של הסופרת אורית גרוס.

רחל רוזיליו

אמא לשבעה וסבתא לשמונה (בנתיים..) ספרים זה נשמה - אהבה שאינה תלויה בדבר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן