מריאן וקונל הם נערים כביכול הפוכים. היא עשירה ובודדה, הילדה הדחויה שאף אחד בשכבה לא מתקרב אליה, והוא לעומתה עני, גדל עם אם יחידנית ואחד הנערים הכי פופולאריים בשכבה. היא עוף מוזר שכולם לועגים לה ומתלחששים עליה מאחורי הגב, והוא טיפוס שכל הבנים רוצים להיות כמוהו וכל הבנות רוצות להיות חברות שלו. הם שונים אבל גם קצת דומים. שניהם חכמים, מעניינים ומחפשים משהו שהוא מעבר למוכר להם. אימא שלו עובדת כמנקה באחוזה שלה וככה למעשה הם נפגשים ובסופו של דבר מתחברים ומנהלים רומן סודי, מכיוון שקונל חושש שילעגו לו. מריאן מצידה לא מתנגדת לכך, העיקר שהוא ירצה להיות איתה וילמד אותה את רזי החיים. קונל יודע שהוא מתנהג לא כיאות אך הוא נכנע לצו החברתי. כשהוא מזמין לנשף סוף השנה את אחת הבנות המקובלות במקום את מריאן מערכת היחסים ביניהם, כביכול, מסתיימת.
באוניברסיטה נפגשים קונל ומריאן שוב אולם הפעם הגלגל התהפך – היא הבחורה המקובלת בעוד שהוא בודד ולא מוצא את עצמו בין כל האינטלקטואלים המזויפים. למרות זאת הם שבים ומקיימים יחסים לא ברורים, חצי מיניים-חצי נפשיים. הם חברים טובים אבל גם שוכבים זה עם זו מדי פעם. יחסי הכוחות ביניהם לא ברורים אבל גם לא באמת משתנים ומתפתחים.
דעתי על הספר
עלילת "אנשים נורמלים" היא די סטאטית ויחסית לא רציפה. כל פרק מתרחש כמה שבועות או חודשים אחרי קודמו ולמרות הניסיון לצמצם את הפער והחורים בעלילה, עדיין חלק מהמתרחש נותר לא ברור ולא פתור. זהו ספר מינימליסטי עם המון שתיקות של שני הגיבורים, אבל שתיקות שאומרות הרבה ואולי נדרשת קריאה נוספת כדי להבין את המשמעות שלהן. זהו ספר מעורר מחשבה.
הספר עוסק בהבדלי מעמדות שגורמים לרגשי נחיתות, באלימות פיזית ומילולית, בתלות בין שני אנשים שלא ניתן לנתקה ומובילה גם לניצול, ליחסי מרות ולהמון כאב.
מי הם אותם "אנשים נורמלים"? לא ברור. האם קונל ומריאן נחשבים לנורמלים? הם רוצים להיות, אבל ככל הנראה שהם לא. לדעתי, הם רחוקים מלהיות נורמלים וטוב שכך. כל אחד מהם מיוחד בדרכו שלו. הם לא עוררו בי שום הזדהות למרות שגם אני לא נחשבתי לנערה מקובלת. הם, וכל מה שקורה להם, קצת קיצוניים בעיניי. האם בני הנוער כיום דומים להם? יכול להיות שכן. אני מאוד מקווה שלא. מה שבטוח שהם עשו לי קווץ' בלב. כאב לי עליהם ורציתי לחבק אותם ולעודד אותם, להגיד להם שבסוף יהיה בסדר. בסוף כולם מתברגנים והופכים להיות נורמלים. לטוב או לרע.
