Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
אני רק שאלה
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 123
מיכאלה קלי מתבוננת בחיים ובמוות, באהבה ובמחלה שהתגלתה באיחור – ותוהה עד כמה להאמין למציאות כפי שהיא נגלית לעיניה וכפי שמקובל לפרשה. בהתבוננות סקרנית ואנליטית, נוקבת ואפילו הומוריסטית, היא בוחנת את אחריותה לבחירותיה ולגורלה, דנה בכאב ובפחד, בתלות וברחמים, בממסד הרפואי וברופאים, ואגב כך מערערת על תפיסות מקובלות וחופרת מתחת למילים ולמשמעויותיהן.

ככל שהסבל שלי מתמשך הרצון שלי נחלש אף יותר ועמו האמון שלי בעצמי וביכולתיי. יש לי רצונות ואני לא נוקפת אצבע כדי להגשימם.

אבא שלי, גבר שעבר את גיל השבעים, שונא רופאים!
בפעם הראשונה בחייו שראה רופא שיניים הוא כבר היה בגיל מבוגר וגם אז הוא הלך אליו רק בגלל שימים שלמים הוא סבל מכאבי תופת, אבל אם הוא לא מרגיש שעוד דקה הוא הולך לנפוח את נשמתו, הוא לא יסכים לראות רופא וכל החיים שלי תמיד שמעתי ממנו את המשפט: בן אדם צריך להיות רופא של עצמו.
בכל פעם שאמא שלי רצה לרופא על כל כאב קטן (היא בדיוק ההיפך ממנו) הוא היה זורק לאוויר את המשפט הזה.
הוא לא מאמין בהם, לא רוצה לשמוע מהם ותמיד אומר: רק שלא ניפול לידיים שלהם.
אין ספק שהוא קצת קיצוני אבל מצד שני אני מסכימה איתו שבן אדם צריך להיות רופא של עצמו כי מי מכיר את גופנו יותר טוב מאיתנו?

בוקר אחד קמה מיכאלה (כותבת הספר) ומרגישה כאב עז בגופה, החברים שלה לעבודה בטוחים שזה סתם מתח נפשי אבל היא מחליטה בכל זאת ללכת לבדוק את פשר העניין וכך מבלי להתכוון היא נשאבת לתוך מסע ארוך ומייגע שבו היא פוגשת סוגים שונים של רופאים שכל אחד מהם מאבחן מחלה אחרת אבל הכאבים לא מפסיקים.
האבחנות השונות והמשונות מצליחות לערער את נפשה ולגרום לה לחשוב שאולי הכאבים הם יציר דמיונה ואולי הכל קשור לנפשה המיוסרת.
לאחר בדיקות רבות מתגלה בגופה סרטן העצמות ועם כל ההקלה שנמצאה אבחנה רפואית לכאבים, מסתתר הפחד מפני סבל וכאב.
מיכאלה נחלשת גופנית ונפשית, היא מאבדת את הרצון והכח לעשות דברים, ופעולות פשוטות גובות ממנה מחיר כבד וגם אין לה חשק לפגוש חברים או בני משפחה ולהקשיב לאחרים.
היא שקועה בתוך הכאב האישי שלה ולא נותנת לאף אחד אחר להכנס פנימה ולשמש לה למשענת.
מיכאלה מבינה ומפנימה שהכאב כאן כדי להשאר והוא לא מתכוון ללכת לשום מקום בקרוב ולכן היא מוצאת דרכים כדי לחיות איתו בשלום ולמצוא פתרונות נפשיים ותרופתיים שיקלו עליה להעביר את הימים הארוכים והמייגעים שעוברים עליה אבל האם מחכה לה סוף טוב בקצה המסע?

עלילת הספר מתוארת כמו יומן חיים והיא כתובה בשפה יפה, מאד אינטילגנטית וזורמת וקשה שלא להרגיש אמפתיה כלפי מיכאלה וכל מה שהיא עברה.
אהבתי את הרצון שלה למצוא את נקודות האור גם ברגעים הכי אפלים וחשוכים.
מעבר לסיפור חייה של מיכאלה יש בספר הרבה תובנות על החיים על אף הנגיעה במוות, והכתיבה רהוטה וצלולה ויש בה הרבה שפיות בתוך ים של כאב וטירוף.
אני מאמינה שמחלות לא נוחתות סתם כך על אנשים וכל מה שקורה לנו בגוף נובע מסטרס של הנפש. בעקבות המחלה מיכאלה יוצאת למסע נפשי לעבר הילדות שלה והעבר שלה ועושה חשבון נפש עם עצמה כדי לנקות את כל מה שהצטבר בתוכה. הבגידה של הגוף בה גורמת לה לתפיסת עולם שונה, לצאת מהקופסה ולשחרר.
זהו ספר מיוחד על החיים ועל המוות, על אופטימיות וכוחה של תפילה ואופטימיות נצחית – אני מאחלת למיכאלה הרבה בריאות ואושר!

קריאה מהנה.

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. Avatar
    zvi yur

    אכן,אפשר להסתכל אל הסרטן,גם ככה.זה גירסה נוספת,אמיתית מבחינתה לתיאור גם ,כאירוע משפחתי בהתמודדות אם המחלה,והמורכבות כיוון שיש את הפאן האישי,והפאן המשפחתי והרצון להגיד לחברה,נא לא להתערב,זה הקרב שלי איתו,אבל תמיד יש חברה.וכל אחד מותר לו להגיד את שלובמוקדם אגיע לספר,רק יעבור המצב בו אין אני מסוגל להגיע לחברה המפיצה את הספר,ולמעשה,הגיע לבד לרכישת הספר,כך אני מתנהל,ואין לי רצון,להשתנות ,בנידון.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן