אני לא גנב – סקירה של רעות אסתר פנקוס

ליאנק יש חיים לא פשוטים, הוריו נפטרו ולכן סבתא שלו היא זו שגידלה אותו ואת אחותו, אבל אחרי שגם היא הולכת לעולמה, ליאנק יש רק את מירה אחותו, כשמירה מתחתנת היא מחליטה למסור אותו לבית מחסה ליתומים, שם הוא עובר חוויות לא נעימות, ואחרי שהוא חוזר עם שתי רגליים שבורות, אחותו מקבלת אותו בחזרה לכמה חודשים עד שהיא שולחת אותו לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק. כשיאנק מגיע לבית היתומים החדש הוא חשדן מאוד, הוא רגיל שלא מקבלים משהו בלי לשלם עליו מחיר, ושאין לאדם שום סיכוי להשתנות, אבל בית היתומים של יאנוש קורצ'אק הוא שונה מכל בית יתומים אחר, פה הילדים מנהלים את העניינים, ולמרות שיש חוקים, הם די מישים, חוץ מגבולות מסוימים שאסור לעבור, יאנק חשב שכבר אין לו תקווה בחיים האלו, אבל עכשיו הכול מתחיל להשתנות..

בדרך כלל כשאני רואה את שמו של יאנוש קורצ'אק אני חושבת על שני דברים- מחנך דגול ושואה, ולכן כשראיתי את הספר הזה לראשונה, הייתי בטוחה שמדובר בסוג של ספר שואה ולא רציתי לקרוא את הספר, אבל חברה שלי התעקשה שאני אוהב את הספר הזה, וחברה אחרת אמרה שממש מתאים לי לקרוא אותו, ואחרי לחץ ששתיהן הפעילו עליי החלטתי לקרוא את הספר. האמת, נחשפתי לספר הזה בזכות העובדה שיצא לו מין ספר המשך, ועכשיו פתאום חזרו שוב לדבר על הספר הראשון.

אנחנו נוטים לשכוח שהיו חיים באירופה לפני מלחמת העולם השנייה, והספר הזה מציג לנו את החיים האלו, אבל יותר מכך, הוא מראה לנו את החיים תחת ידו העדינה והמלטפת של יאנוש קורצ'אק, הוא מראה לנו איך ילד שלא הייתה לו שום תקווה, מצא את המבוגר שהאמין בו ושינה לו את כל החיים. הסיפור של יאנק הוא סיפור מרגש למרות שהוא סיפור לא פשוט, הוא מלמד אותנו על אמונה עצמית שנרכשת דרך אמונה של מישהו אחר, הוא מלמד אותנו על רכישת אמון, על תמימות של ילדים, ועל הכוח שלהם, והוא מלמד אותנו שלא משנה מה, אנחנו אף פעם לא לבד. הספר מתאר אמנם את יאנוש קורצ'אק שהיה דמות אמיתית, אבל מדובר על סיפור שהוא ברובו דמיוני.

קשה לי להגדיר את הספר במילים, הוא פשוט ספר מיוחד, הוא ריגש אותי ברמות, ומצאתי את עצמי מסמנת בו ציטוטים נבחרים כי הם היו מיוחדים כל כך, הכתיבה של תמי שם-טוב היא כתיבה מיוחדת, והיא יודעת לדבר בשפה של הילדים בצורה שמתייחסת אליהם כמבוגרים, היא יודעת לכתוב קשיים בלי ליפות אותם, אבל עדיין להתאים אותם לילדים, ואפשר ללמוד מהכתיבה שלה כל כך הרבה. בעיניי הספר מתאים לנוער מגיל 10 בערך, שידע להכיל את המורכבות הרגשית של הדברים. שם הספר אמנם יכול להראות קצת מרתיע, אבל הוא טומן בחובו חלק מהכוח המיוחד שיש בספר. הספר זכה בכמה פרסים, וגם נבחר למצעד הספרים של משרד החינוך וכל מה שנשאר לי, זה להמשיך לספר הבא בסדרה.

שורה תחתונה: אמון זה הבסיס לכל התפתחות!