Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
אני לא גנב
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2012
מס' עמודים: 203
יָאנֶק מגיע לבית היתומים החדש בלי שום תקווה בלב. בבית המחסה הקודם שברו לו את הרגליים ומאז הוא צולע ולא יכול לעשות את הדבר שהוא הכי טוב בו: לרוץ. חוץ מזה הוא גם כועס - על אחותו שוויתרה עליו, על החונך המתנשא שאחראי עליו עכשיו, ועל השם שדבק בו: גנב בן גנב. מה כבר יכול להשתנות בחיים שלו? יאנק הוא ילד דמיוני, אבל בית היתומים של רופא הילדים והסופר יאנוש קורצ'אק היה מקום אמיתי, שפעל במשך שלושים שנה בוורשה שבפולין. הוא היה מנוהל על ידי ילדים, והיו בו בית משפט, עיתון, הצגות, קייטנות קיץ ואולימפיאדה. בבית פנימה חיו הילדים חיים שלווים ומוגנים, גם כשבחוץ נשבו רוחות מלחמה - מלחמת העולם השנייה - ששמה קץ נורא לבית המיוחד הזה, מפעל חייו המופלא של יאנוש קורצ'אק. תמי שם טוב, סופרת הילדים עטורת הפרסים, משרטטת את דמותו המופלאה של קורצאק דרך העיניים של יאנק, שמתגלה כעיתונאי בלב ובנפש, ומחיה בעזרתו את בית היתומים שנחשב בעיני מאות דייריו הצעירים לגן עדן לילדים. תמי שם-טוב היא כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. בין ספריה: רק בשביל מילי, מהפכת התפוזים של מתי, דאוס והסיפור של אליעזר בן יהודה. ספרה ואיך קוראים לך עכשיו זכה בפרס זאב, בפרס יד ושם, בפרס ע"ש טרודי בירגר ותורגם לשש שפות.

ליאנק יש חיים לא פשוטים, הוריו נפטרו ולכן סבתא שלו היא זו שגידלה אותו ואת אחותו, אבל אחרי שגם היא הולכת לעולמה, ליאנק יש רק את מירה אחותו, כשמירה מתחתנת היא מחליטה למסור אותו לבית מחסה ליתומים, שם הוא עובר חוויות לא נעימות, ואחרי שהוא חוזר עם שתי רגליים שבורות, אחותו מקבלת אותו בחזרה לכמה חודשים עד שהיא שולחת אותו לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק. כשיאנק מגיע לבית היתומים החדש הוא חשדן מאוד, הוא רגיל שלא מקבלים משהו בלי לשלם עליו מחיר, ושאין לאדם שום סיכוי להשתנות, אבל בית היתומים של יאנוש קורצ'אק הוא שונה מכל בית יתומים אחר, פה הילדים מנהלים את העניינים, ולמרות שיש חוקים, הם די מישים, חוץ מגבולות מסוימים שאסור לעבור, יאנק חשב שכבר אין לו תקווה בחיים האלו, אבל עכשיו הכול מתחיל להשתנות..

בדרך כלל כשאני רואה את שמו של יאנוש קורצ'אק אני חושבת על שני דברים- מחנך דגול ושואה, ולכן כשראיתי את הספר הזה לראשונה, הייתי בטוחה שמדובר בסוג של ספר שואה ולא רציתי לקרוא את הספר, אבל חברה שלי התעקשה שאני אוהב את הספר הזה, וחברה אחרת אמרה שממש מתאים לי לקרוא אותו, ואחרי לחץ ששתיהן הפעילו עליי החלטתי לקרוא את הספר. האמת, נחשפתי לספר הזה בזכות העובדה שיצא לו מין ספר המשך, ועכשיו פתאום חזרו שוב לדבר על הספר הראשון.

אנחנו נוטים לשכוח שהיו חיים באירופה לפני מלחמת העולם השנייה, והספר הזה מציג לנו את החיים האלו, אבל יותר מכך, הוא מראה לנו את החיים תחת ידו העדינה והמלטפת של יאנוש קורצ'אק, הוא מראה לנו איך ילד שלא הייתה לו שום תקווה, מצא את המבוגר שהאמין בו ושינה לו את כל החיים. הסיפור של יאנק הוא סיפור מרגש למרות שהוא סיפור לא פשוט, הוא מלמד אותנו על אמונה עצמית שנרכשת דרך אמונה של מישהו אחר, הוא מלמד אותנו על רכישת אמון, על תמימות של ילדים, ועל הכוח שלהם, והוא מלמד אותנו שלא משנה מה, אנחנו אף פעם לא לבד. הספר מתאר אמנם את יאנוש קורצ'אק שהיה דמות אמיתית, אבל מדובר על סיפור שהוא ברובו דמיוני.

קשה לי להגדיר את הספר במילים, הוא פשוט ספר מיוחד, הוא ריגש אותי ברמות, ומצאתי את עצמי מסמנת בו ציטוטים נבחרים כי הם היו מיוחדים כל כך, הכתיבה של תמי שם-טוב היא כתיבה מיוחדת, והיא יודעת לדבר בשפה של הילדים בצורה שמתייחסת אליהם כמבוגרים, היא יודעת לכתוב קשיים בלי ליפות אותם, אבל עדיין להתאים אותם לילדים, ואפשר ללמוד מהכתיבה שלה כל כך הרבה. בעיניי הספר מתאים לנוער מגיל 10 בערך, שידע להכיל את המורכבות הרגשית של הדברים. שם הספר אמנם יכול להראות קצת מרתיע, אבל הוא טומן בחובו חלק מהכוח המיוחד שיש בספר. הספר זכה בכמה פרסים, וגם נבחר למצעד הספרים של משרד החינוך וכל מה שנשאר לי, זה להמשיך לספר הבא בסדרה.

שורה תחתונה: אמון זה הבסיס לכל התפתחות!

רעות אסתר פנקוס

לומדת חינוך, עובדת בסטימצקי ומכורה לריח של ספרים וגם לקריאה בהם.

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. Avatar
    רויטל

    גם אני מכורה לריח של ספרים ( בעיקר חדשים, כלומר של הדפוס )

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן